המושג "מחלקת סכנת שריפה" שונה מ"קטגוריית סכנת שריפה "המשלבת את מאפייני הייצור. המושג הראשון משלים את המשמעות של האחרון, ולכן סיווגו מתבצע בנפרד עבור כל אלמנט במערכת הייצור, על כל מרכיביו העלולים לגרום ולקדם מהלך שריפה.
הוראות
שלב 1
הבחין בין מחלקות סכנת אש המוצגות בנפרד על ידי חומרים, חומרים, ציוד, חיווט חשמלי, אלמנטים מבניים של הבניין.
שלב 2
זכרו שכל החומרים מחולקים לארבע מחלקות.
ברשימת האלמנטים המסוכנים באש 1, כלול אירוסולים נפיצים עם מגבלת ריכוז נמוכה יותר התואמת את האיום האמיתי של שריפה או פיצוץ (מתחת ל 15 גרם למטר מעוקב). חומרים כאלה מיוצגים על ידי גופרית, רוזין, נפטלין, אבק כבול, אבק טחנה, אבק אבוניט.
שלב 3
ברשימת החומרים מסוכני האש מסוג 2, כלול אירוסולים נפיצים עם מגבלת ריכוז נמוכה המתאימה לאיום האמיתי של שריפה או פיצוץ, הנעים בין 15 ל -65 גרם למטר מעוקב. חומרים כאלה מיוצגים על ידי ליגנין, אבקת אלומיניום, חציר, קמח ואבק פצלי.
שלב 4
ברשימת החומרים ממעמד הסיכון השלישי, כלול חומרים דליקים עוד יותר. מדובר באווירוגלים עם מגבלת ריכוז נמוכה יותר התואמת את האיום האמיתי של שריפה או פיצוץ, שהוא גבוה מ- 65 גרם למטר מעוקב. הטמפרטורה האוטומטית של אירוגל היא לא יותר מ -250 מעלות צלזיוס. חומרים כאלה מיוצגים, למשל, באמצעות מעלית, אבק טבק.
שלב 5
ברשימת החומרים מסוכני האש מסוג 4 כלול אירוגלים עם מגבלת ריכוז נמוכה יותר העולה על 65 גרם למטר מעוקב, עם טמפרטורת הצתה עצמית של עד 250 מעלות צלזיוס. אלה, במיוחד, אבק אבץ ונסורת.
שלב 6
ייחס חשיבות מיוחדת במונחים של "סוג סכנת אש" לסיווג אזורי המיזם.
הגדר אזור מסוכן לשריפה כאזור בחוץ, בתוך הבית, שבו יש זרימה מתמדת או לסירוגין של חומרים וחומרים דליקים.
