המונח "פסיכדלי" נכנס לשימוש ביד הקלה של האמפרי אוסמנד האנגלי. כפסיכותרפיסט מתרגל הוא שקל שימוש ב- LSD, תרופה פסיכו-אקטיבית למחצה, לטיפול בהפרעות נפשיות.
למעשה, פסיכדלים הם תרופות הגורמות להזיות. אלברט הופמן, הכימאי השוויצרי הנודע שמחקריו הובילו לסינתזה של LSD-25, בספרו LSD - ילד הבעיה שלי, מתרגם את המונח פסיכדליה כ"מרחיב נפש ". הופמן עצמו מכנה את המצאתו תרופה לנפש. "המשבר הרוחני שאפף את כל תחומי החברה המתועשת המערבית יכול להירפא רק על ידי שינוי חזון העולם שלנו. עלינו לעבור מהאמונה המטריאליסטית, הדואליסטית, שהאדם והסביבה נפרדים למודעות חדשה למציאות הכוללת …”עם זאת, אי אפשר להפחית את הפסיכדליה לסמים בלבד. ההשפעה של "הרחבת התודעה" יכולה להתרחש, למשל, במהלך מדיטציה, חוסר שינה, כמה פרקטיקות דתיות וכו ', כמו גם בהפרעות נפשיות.
בשנות ה -60 של המאה הקודמת המונח "פסיכדלי" חרג מגבולות הפסיכותרפיה. כיוון חדש צמח בתרבות, שהשפיע לאחר מכן על כל היבטיו. כדי ליצור עבודות משתמשים בטכניקות מאוד לא סטנדרטיות - צבעים בהירים, עלילות הדומות לאשליות שמתעוררות בהשפעת סמים. נציגים אופייניים של ציור פסיכדלי, למשל, הם אמנים אוונגרדיים - סלבדור דאלי, וסילי קונדינסקי, פבלו פיקאסו. עם התפתחות טכנולוגיית המחשב הופיעה גרפיקה ממוחשבת פסיכדלית.
ספרות פסיכדלית - סיפורת "מרחיבה תודעה" ועבודות עיתונאיות מדעיות, מחקרים על תכונות הסמים הפסיכואקטיביים, למשל, טימותי לארי - "חוויה פסיכדלית", האנטר תומפסון - "פחד ותיעוב בלאס וגאס", אלדוס האקסלי - "אה עולם חדש ומופלא "ואחרים.
מוזיקה פסיכדלית היא ז'אנר חדש שהופיע במקביל לתת-תרבות ההיפי וקשור אליו באופן הדוק. רוק פסיכדלי משפיע על מאזינים כמו סמים, והוא נוצר במקור בהשפעת סמים. האפקט מושג עם כלים יוצאי דופן ואפקטים קוליים. רוק פסיכדלי, רוק קראוט, טראנס, גואה טראנס, טראנס פסיכדלי, פופ, פולק, נשמה הם הכיוונים העיקריים של המוסיקה הפסיכדלית.
