פוסט מודרניזם הוא מגמה בפילוסופיה ובאמנות של המחצית השנייה של המאה ה -20. פוסט-מודרניות מתאפיינת בטיפוסיותה, בהשוואה לשלבים ולתופעות שקדמו לה בחיי הנפש והתרבות של החברה.
מעניין שהפוסט-מודרניזם מציב את עצמו כמרחיק עצמו ממסורות קלאסיות ולא קלאסיות, בהיותו פוסט-מודרני או פוסט-לא קלאסי.
מההיסטוריה של המונח
הוא האמין כי הופעת הפוסט-מודרניזם התרחשה בשנות ה -60 וה -70 של המאה העשרים. זה מתעורר כתגובה הגיונית למשבר רעיונות העידן המודרני. את התנופה שימש גם מה שמכונה "מוות" של יסודות-על: אלוהים (ניטשה), המחבר (בארתס), האדם (הומניטריזם).
אותו מונח שימש לראשונה בעידן מלחמת העולם הראשונה בעבודתו של ר 'פאנביץ, 1917, שכותרתו "משבר התרבות האירופית". מאוחר יותר, בשנת 1934, המונח נלקח על ידי מבקר הספרות פ. דה אוניס בעבודתו על אנתולוגיה של שירה ספרדית ו אמריקה הלטינית. אוניס השתמש במונח בהקשר של תגובה לעקרונות המודרניזם. עם זאת, הם הצליחו לתת למושג אפילו חוש תרבותי כללי, כסמל לסוף השליטה המערבית בדת ובתרבות (ארנולד טוינבי "הבנת ההיסטוריה").
לכן, הפוסט-מודרניזם הופיע בניגוד למודרניזם, נגיש ומובן רק עבור נציגים נבחרים מעטים של החברה. במילים פשוטות, כשהוא מכניס את הכל לצורה הידועה לשמצה, הפוסט-מודרניזם משיג את פילוס ההבדלים בין המסה לאליטה, כלומר, הוא משליך את האליטה להמונים.
פוסט-מודרניזם פילוסופי
הפוסט-מודרניזם בפילוסופיה מאופיין בכבידה גרועה לא כלפי ההיבט המדעי, אלא כלפי האמנות. המושג הפילוסופי לא רק מתחיל לתפוס עמדות שוליות ביחס לכל מה שמדעי, אלא מדגים כאוס מושגי מוחלט.
"הפילוסופיה המחודשת" מייאשת עם כל הכחשה שלה. על פי הפילוסופיה של הפוסט-מודרניזם, עצם רעיון האובייקטיביות והאמינות הוא אבסורדי. מסיבה זו פוסט-מודרניזם נתפס כשיח שולי ולא הגיוני, שמאחוריו, ככלל, שום דבר אינו עומד.
לדברי באודרילארד, האסתטיקה הקלאסית התבססה על יסודות בסיסיים כגון: חינוך, אותנטיות ואמינות שאין עליה עוררין, כמו גם התעלות ומערכת הערכים המבוססת. הנושא זהה ליוצר, הוא מקור הדמיון ו"התגלמות "הרעיון. מהות הפוסט-מודרניזם היא באסתטיקה של סימולקרום ("עותק שאין לו מקור במציאות"). הוא מאופיין במלאכותיות ושטחיות, אנטי-היררכיה והיעדר השלכות עמוקות.
פוסט מודרניזם באמנות
יש דואליות מסוימת ביחס לאמנות. מצד אחד, יש אובדן ברור של מסורות אמנותיות, אשר אינו כולל כל המשכיות. מצד שני, יש קשר אמיתי עם אופנה, תרבות קולנוע וגרפיקה מסחרית. הערך היחיד ובלתי מעורער, אישר את חופש האמן, מוחלט ובלתי מוגבל.
