חיות מחמד לא תמיד הסתדרו כל כך בקלות עם בני אדם. לשם כך היה צריך לאלף חיות בר, וכבר בצדק ניתן לקרוא לצאצאיהם חיות מבויתות.
אנשים כבר בימי קדם הבינו שללא עזרת בעלי חיים יהיה להם קשה מאוד לחיות. לכן החלטנו לאלף חיות בר. הראשון המאולף ואחר כך מבוית היה הזאב. מהזאב המאולף שמקורו של הכלב הביתי, שעזר לאנשים הקדומים בציד, היא נבחה בסכנה אפשרית ורעה כבשים. זמן מה לאחר מכן, כשהבצורת החלה, ובעלי החיים המונעים מצמא נכנסו ליישובי האנשים. בחיפוש אחר מים, החלה גידול בעלי חיים. אנשים תפסו מופלים (כבשים מודרניות לעתיד), עזים בזואר וטרות (פרות בר) שהגיעו אליהם ושלחו אותם למכלאות מיוחדות. האדם הקדמון הבין כי הרבה יותר קל לגדל בעלי חיים מאשר להסתמך על מזל בלבד לצאת לציד. באפלו הפך למין חשוב מבוית עבור מדינות חמות. חיה זו היוותה מקור לעורות ובשר, כמו גם כוח לחבית. הטרפן המאולף הפך לסוס המודרני, שגדל תחילה לבשר וחלב, ומאוחר יותר הפך להיות כלי תחבורה לבני אדם במשך תקופה ארוכה. חתולי בית, שאבותיהם הם חתולי המזרח התיכון, שמרו על תבואה ברפתות מעכברים. עופות ביתיים: תרנגולות, אווזים וברווזים היו והינם מקורות לבשר, ביצים ומוך. תולעת המשי נתנה לאנשים קליק, בזכות דבורים, דבש, פרופוליס ומוצרים יקרי ערך אחרים הפכו זמינים לבני אדם. אמצעי התחבורה הראשון לבני אדם היה חמור שהעביר סחורות. הגמל הפך לחיה חיונית במדבר, שהיא טובה בהרבה מחמורים ופרדות העמידה באקלים חם ובעומס כבד. גמלים היו לא רק אמצעי תחבורה אלא גם מקור לבשר, צמר, חלב.החזיר הפך לחיה מבויתת בעלת ערך עבור בני האדם. כמו חיות מחמד רבות אחרות, בני אדם מקבלים בשר ועור מחזירים, אך חזירים הם אוכלים ודורשים פחות טיפול מבעלי חיים אחרים. ארנבים גודלו גם לבשר ועורות, אך בשר ארנבות הוערך במיוחד מכיוון שהוא נחשב למעדן.
