המקרא מעודד נוצרים לעשות מעשים טובים. אך עבור אנשים מסוימים, סגולה נוצרית עשויה להעלות את השאלה: מה מניע את תלמידיו של ישו - פחד מעונש או המוטיבציה של הלב?
במספר דתות, בסיס האמונה מבוסס על הרצון להשיג את המצב שלאחר המוות של הטוב ביותר. צורות דתיות אחרות משרות אצל חסידיהם פחד מהעונש הבלתי נמנע מכוחות אלוהיים בגין "התנהגות רעה" בחיים אלה. יש גם כתות קדושות כאלה שמעודדות אדם לעשות טוב בתקווה לקבל תועלת הדדית גם בתקופת קיומו הנוכחי. כך או אחרת, צורות דתיות כאלה מכוונות יותר לספק רצונות אנוכיים אישיים, שבמרכזם העצמי של עצמו. כל השאר - אלוהים והאנשים סביבם - כבר נמצאים בתפקידים משניים.
מה מלמדת הנצרות על עשיית טוב?
בניגוד לתורות כאלה, הנצרות ממקדת את תשומת ליבו של האדם במטרות אחרות. הנצרות אינה רק מערכת רעיונות אודות אלוהים, חיים עתידיים או עונש על חטאים. זה מלמד אדם אחריות בפני אלוהים כנותן חיים, כמו גם מול אנשים שהם חלק מהמשפחה המשותפת של אלוהים. זו הסיבה שהתנ ך, המקור הסמכותי של הנוצרים, מלמד אותנו להתייחס לאל כאל אבא ואנשים כאל אחים, ללא קשר ללאומיותם ותרבותם. ישוע המשיח הפנה שוב ושוב את תשומת ליבם של אנשים לתכונה חשובה זו, ועודד אותם לחשוב קודם כל על מערכת יחסים לבבית עם אלוהים וללמוד יחסים אוהבים עם אנשים סביבם, אפילו עם מתנגדים (הבשורה של מרקוס יב, 28-31).
בהקשר זה, תורתו של ישו, העדיפה אהבה חסרת אנוכיות, בולטת בצורה ניכרת על רקע השקפות דתיות אחרות. בנוסף, הנצרות מלמדת על חוסר אנוכיות, המבוססת גם על אהבה. "אין אהבה גדולה יותר מאשר אם אדם מסגיר את חייו לחבריו" (יוחנן 15:13). ישוע עצמו הפך לדוגמא מובהקת לכך וחשף את אהבת האל לאנשים ונתן את חייהם בעבורם (בשורת יוחנן 3:16).
עשו טוב מאהבה
הנצרות אינה שואפת להפוך את המאמינים לקהילה של פורמליסטים, המצהירים באופן נומינלי על מקרא. נהפוך הוא, מטרתה היא לגבש את חשיבתו של האדם כך שיעודד אותו מליבו להביא טוב לאנשים ובכך להראות אהבה לאלוהים. הכוח המניע העיקרי למעשים טובים צריך להיות אהבה - כך מלמד התנ"ך. אנוכי עושה טוב בלי אנוש, נוצרי מרגיש שמחה מעובדה זו, ולא מסיבה אחרת. "זה מבורך יותר לתת מאשר לקבל", ציווה ישוע. לא יראת אלוהים, ולא הרצון להעניק לעצמך מראה מלאכותי של מיטיב, שום מרכיב אנוכי אחר לא צריך להיות הגורם למעלותו של תלמיד המשיח. המקרא מכנה את המניעים האלה צביעות.
כמו שאדם במשפחתו עושה טוב בבית מתוך אהבה כנה ודאגה כלפיהם, לבו של נוצרי מעודד אותו לעשות מעשים טובים בחברה הסובבת אותו, בה אנשים הם ילדים של אותו אב שבשמיים. והוא לא עושה זאת משום ש"זה כל כך הכרחי ", אלא שהוא מונע מאהבה, המהווה את תורתו של ישו בלבו.
