כדי שהרצון לעשות טוב לא יהפוך לצרות עוד יותר, אתה צריך להבין את חוקי העזרה. ישנם כללים המתוארים במקורות סמכותיים המסייעים לך ללמוד כיצד לעשות טוב.
בכל עת היו אנשים שעושים טוב ועושים רע. אם הכל ברור עם האחרון: זה גורם לפגיעה באדם, בטבע, בארגון החברתי או במדינה והשלכותיה צפויות והרסניות, אז עם "טוב" הכל הרבה יותר מסובך.
יש אמירה אחת בקרב העם: הדרך לגיהינום סלולה בכוונות טובות. כלומר, אדם לא תמיד יכול לחזות כיצד עזרתו תתברר לאחר. זה קורה בגלל הפער בין הרצונות והשאיפות של אנשים, ולא תמיד ניתן לברר מה נדרש בפועל לשיפור המצב אצל אדם מסוים. אבל ברגעים קריטיים, אתה תמיד צריך לפעול כנדרש על ידי פילנתרופיה ודאגה לחיי ובריאות השכן שלך.
איך מלמדים דתות לעשות טוב?
בנצרות ובבודהיזם, ישנן אמירות הדומות למעשה למשמעותן: "תן לטובתך ללכת על המים בלי להתחרט, והיא תחזור אליך בהיקף גדול פי כמה" ו"ידך הימנית לא תדע מהו השמאל מַעֲשֶׂה". על מה מדווחים נביאים ומה הם מלמדים? העובדה שבסיס המעשים הטובים צריך להיות חוסר אנוכיות. ציפייה לעזרה או הכרת תודה הדדית אינה מקובלת על מי שהחליט בכנות לעזור לשכן.
איך זה משתלב עם החוכמה העממית לגבי "הדרך לגיהנום"? לְגַמרֵי. תורות דתיות אלה מאששות את האמת: רק אדם עם לב טהור ללא צל של אינטרס עצמי ניתן להכיר במה שנדרש בפועל למתן עזרה. מנקודת מבט של תפיסה חוץ חושית וביו-אנרגיה, זה נראה כך: התת מודע של אדם טוב לב יגיד למוח אם יש צורך לעשות טוב במצב זה. אם כן, אז תהיה תחושה של חמלה ורחמים, יהיה רצון לעזור.
על פיתוח עצמי ודפוסים קשורים
הקושי כאן הוא שמעט אנשים יודעים על דואליות הרגשות ויודעים לעבוד עם האנרגיות העדינות שלהם. לכן, לעיתים קרובות מאחורי רגשות האמפתיה והתנחומים האנושיים ישנם מנגנוני "משיכה" לעצמם צרותיהם של אנשים אחרים. זה נובע מאי הבנה שעל כל אדם לעבור שיעורי חיים משלו, ולפני שנתן לה את המבחן החמור ביותר הזה, היקום שלח אותות לא פעם שהגיע הזמן לחשוב על הגורמים לצרות ולתקן אותם. אך האיש היה חירש, מכיוון שבמולת חיי היומיום הוא שכח כיצד להקשיב לעצמו ולעבוד לשיפור נפשו.
לכן מדע העשייה הטובה מתחיל בהתפתחות עצמית של עצמו. היא אינה שוללת את עזרתו ותמיכתו של שכן בתקופות קשות, ומזמינה את אלו שכבר התקדמו בדרך של שיפור עצמי לחלוק את הידע שלהם. הם יעזרו לאדם להבין באופן עצמאי את הסיבות לכישלונותיהם ולחסל אותם.
