ישנם דגנים רבים בעולם המשמשים לייצור מזון, כמו גם משמשים למטרות ביתיות. אחד מהם הוא דורה. דגני בוקר מוזרים זה ובדרכם הייחודי היו ידועים לעמי מדינות הדרום הרבה לפני תחילתו של עידן חדש.
סוגים ושימושים של דורה
סורגום הוא סוג של צמחים עשבוניים רב-שנתיים או שנתיים ממשפחת הדגנים ונחשב לגידול התבואה העיקרי בחלק ממדינות העולם. כלפי חוץ, גרגרי הצמח הזה מזכירים במקצת תירס, ומבחינת התכונות התזונתיות הם בשום אופן לא נחותים ממנו. גרגירי סורגום משמשים לייצור אלכוהול, עמילן, קמח ודגנים. דבש וסירופ מתקבלים מגבעולי תרבות כזו, מטאטאים ונייר עשויים קש, וגם מגוון של מוצרים נרקמים.
יבול קפיץ האבקה תרמופילי, הוא סובל מאוד לבצורת. הוא מסתגל במהירות לתנאים שליליים וגדל כמעט בכל אדמה, כולל קרקעות מלוחים. לסורגום עונת גידול של כ -130 יום.
סיווג זני הדורח רחוק מלהיות שלם, שכן לצמח זה יש מספר מדהים של מינים.
הבחין בין סורגום סוכר, המשמש בתעשיית הקונדיטוריה; סורגום דגנים, שמגדל לקמח; סורגום לימון, שהופך לאחר העיבוד לתיבול ייחודי. זנים עשבי תיבול מגדלים כדי להאכיל את בעלי החיים. יש גם סורגומים מעוותים היטב, הטובים להכנת עבודת נצרים ומטאטאים.
סורגום: עובדות מעניינות
המולדת של הדורה נחשבת למרכז וצפון מזרח אפריקה. אפילו בעת העתיקה צמח זה כבש אזורים משמעותיים בסודן ובאתיופיה. המספר הגדול ביותר של זנים זרחיים פראיים ומעובדים ניתן למצוא שם כיום. צמח זה מעובד גם בהודו ובסין. במדינות אלה, דורה היא הדגן העיקרי המשמש להכנת מוצרי לחם.
תרבות זו הגיעה לאירופה ולאמריקה יחסית מאוחר - אחרי המאה ה -15. כיום מגדלים בכל היבשות כחמישים מינים של דורה. דגני בוקר כאלה מעובדים, ככלל, באזורים דרומיים וחמים. הוא מיוצג גם באזור הערבות של רוסיה ואוקראינה.
גידול סורגום אינו קשה מדי, אם כי נדרש מיומנות מסוימת. רק צריך לקחת בחשבון שצמח כזה משתרש הכי טוב מכל במקומות בהם הקיץ חם ואין יותר מדי גשמים.
באזורים קרירים מומלץ לזרוע זרחום מאוחר ככל האפשר, מכיוון שהיבול אינו סובל כפור באדמה.
סורגום שונא את שכונת העשבים, ולכן זקוק לעישוב ודילול זהירים ומתוזמנים. זה נכון במיוחד לגבי אותם זנים שגדלים לייצור מוצרי נצרים ומטאטאים. אם הצמח לא מדולל בזמן ולא משתחרר מעשבים, תיווצר "פאניקה" קטנה ולא מפותחת מדי.