כידוע, חומרים יכולים להיות במצבי צבירה שונים, כגון: מוצק, נוזלי וגזי. אך אם לחומרים מוצקים ונוזליים יכול להיות צבע, שהוא הסימן העיקרי לקביעת הראייה של תרכובות כימיות, הרי שלגזים ברוב המקרים אין צבע. ואז נשאלת השאלה, איך לזהות גזים? מתברר שלא הכל כל כך מסובך ובעזרת טכניקות פשוטות, כמו גם על ידי כמה תכונות, ניתן לקבוע לחלוטין חומרים גזיים.
זה הכרחי
זכוכית לאיסוף גז, גפרורים, לפיד
הוראות
שלב 1
חַמצָן. אוספים אותו על ידי עקירת אוויר או מים. מכיוון שהוא כבד יותר מאוויר, לא ניתן להפוך את המיכל, אלא פשוט לאסוף בו גז. כדי לקבוע שהחומר הגז המסוים הזה הושג, יש צורך להכניס ספליטר שעשוי לתוך הכלי עם חמצן, שיתלקח עם להבה בוהקת. מכיוון שהגז תומך בעירה, לכן החמצן נמצא במיכל זה.
שלב 2
מֵימָן. זהו גז חסר צבע וריח, קל יותר מאוויר. לכן, הוא נאסף על ידי תזוזת מים או אוויר, אך המיכל נשמר הפוך. לאחר האיסוף, הספינה נסגרת מיד. על מנת לזהות חומר נפתח מיכל עם מימן ומיד מובא גפרור מואר אל החור. נשמע כותנה במפשעה. כותנה זו היא שמעידה על הימצאות מימן בכלי.
שלב 3
פחמן דו חמצני. חומר זה כבד יותר מאוויר, ולכן ניתן לאסוף אותו ישירות לכוס על ידי תזוזת אוויר. על מנת לקבוע כי נאסף פחמן דו חמצני, עליך להוסיף איתו לפיד משוחה. העובדה שהאש תכבה מיד היא סימן לנוכחות של פחמן דו חמצני, מכיוון שהיא אינה תומכת בתהליך הבעירה.
שלב 4
אַמוֹנִיָה. זהו חומר גזי וניתן לזהותו מיד על ידי ריחו החזק והמחניק. לאותו "ארומה" יש אמוניה, שמשמשת במקרה של אובדן הכרה.
שלב 5
תחמוצת החנקן (IV). זהו גז, הניתן לגילוי אפילו מבחינה ויזואלית, מכיוון ששמו האחר הוא "זנב שועל", שהופיע בשל צבעו החום. גז חום הוא רעיל מאוד ומנוגד באופן קטגורי במצב לא מוגן (רק במתיחה).
שלב 6
מתאן. כשלעצמו, מדובר בגז חסר צבע וריח, אולם מטעמי בטיחות מוסיפים לו חומרים "ריחניים" מיוחדים המסייעים בזיהוי מתאן ומניעת מצבי חירום.
שלב 7
אוֹזוֹן. זהו חומר גזי שכולם מרגישים לאחר הברקות. זהו אוזון שמעניק תחושת רעננות לאחר גשם עם סופת רעמים. לפיכך, לשאלה: "כיצד לזהות גזים" יש תשובה אחת - להשתמש במיומנויות והטכניקות הפשוטות ביותר שנלמדו בשיעורי כימיה.
