בית הקברות הוא מקום מנוחתם של המתים. גם בתקופות פגניות התייחסו לקברים בכבוד. צריך להתנהג בכבוד בבית העלמין. שיחות סרק, בדיחות, צחוק, כיף, מוזיקה אינם מקובלים. אנשים מגיעים לכאן כדי להנציח את קרובי המשפחה והחברים הקבורים, לקרוא תפילות, לחשוב על שעת המוות שלהם, לסדר את הקבר, לשתול פרחים.
בימים בהם תפילת תנועת המתים אינה מתבצעת, אין לבקר בבתי קברות. כל אלה הם ימי ראשון, הימים של שנים עשר החגים, בכריסטמסטייד (בין התאריכים 7 ל -20 בינואר), בחג הפסחא, לגמרי בשבוע הבהיר ובימים מסוימים של השבוע הקדוש. חוסר כבוד לחופשות כנסיות נוצריות יהיה ניקוי הקבר, התקנת וצביעת הגדר בימי חג וראשון. התחל את הביקור בבתי העלמין מראדוניצה (יום זיכרון כללי) - זהו יום שני או שלישי, היום החמישי או ה -9 לאחר חג הפסחא.
מגיעים לבית העלמין, מדליקים נר כנסייה, עורכים ליטיה (קוראים תפילה מיוחדת או מזמינים כומר לכך). אתה יכול גם לקרוא את האקתיסט על מנוחה. יש תפילות קצרות ושלמות לכל אירוע בספר התפילה, שנמכר בכל חנות כנסייתית.
רק אחרי זה תוכלו לנקות את הקבר ולעמוד בשקט ולזכור את הנפטר. גילויי צער מגונים בבית העלמין אינם מקובלים. גניחה, התייפחות, צרחות וקריעת בגדים אופייניים לטקסים אליליים, כאשר אפילו הזמנת אבלים לשכר נחשבה לנורמה. עם זאת, הכנסייה אינה אוסרת על ביטוי מתון של צער. באופן כללי, בכל עת, אנשים אורתודוקסים לא קישרו את בית העלמין למקום קודר. זה היה המקום בו צריך לבוא להתפלל עבור קרובי משפחה שעזבו. זהו מקום מעורר מחשבה המעודד החלטות לשמירת נפש.
יש מנהג אדוק מאוד לשתול קבר, עדיף להביא ולקחת אותם איתך.
את הקברים בבית העלמין אי אפשר לחלל: הרס, לחרוש, לקטוף מהם פרחים, לקחת את הזרים והמנורות שנותרו על הקבר, ועוד יותר מכך להפוך את הקברים למזבלות.
אין צורך גם לארגן ארוחות זיכרון בקבר, אלה שרידים של סעודות אליליות. מותר להנציח את הנפטר עם קוטיה. מעליב במיוחד זכרו של הנפטר ששופך וודקה על תל הקבר ומשאיר כוס וודקה ולחם על הקבר, לכאורה "למען הנפטרים". זה גם לא מקובל להשאיר מוצרים מקודשים (ביצי פסחא, עוגת פסחא). עדיף לחלק אוכל לנזקקים, לעניים ולקבצנים.
