בימי השבוע המבריק נוצרים מוצאים שמחה מושלמת. שמחת הניצחון על המוות, הרוע, שמחת תחייתו של ישו. המאמינים מצטרפים אליו באמצעות תפילה במקדש.
שבוע בהיר הוא השבוע הראשון של החג הנוצרי המרכזי. זה מתחיל בחג הפסחא ונמשך עד תחילת השבוע של פומינה. בשבוע הבהיר, המאמינים צריכים לבקר במקדש כל יום.
וידוי וקהילה
בימים אלה, לא ניתן לצום עבור אלה שצפו בתענית הגדולה ובשבוע הקדוש. לכל השאר הצום מבוטל ביום רביעי ושישי. כדי שיוכלו לאכול ארוחות חג הפסחא המסורתיות ולהתכונן לקראת הסקרמנט.
לפני הקודש, קוראים תפילות לקודש, קנונים לקודש ופסחא. כמה כמרים במהלך חגיגת חג הפסחא, במקום הווידוי, קוראים את תפילת האישור. אחרים מאפשרים התייחדות ביום הראשון של חג הפסחא ללא וידוי.
מאמינים אמיתיים זוכים להתייחדות בכל יום בשבוע הבהיר. אחרים צריכים לשאוף לקידוש הקודש היומיומי כאידיאל. למרות שקשה מאוד לעשות זאת.
שעות חג הפסחא ותפילות
השירותים האלוהיים לשבוע הבהיר קצרים, כך שניתן להגן על השירות בכנסייה על ידי קשישים, חלשים וילדים. קשתות לקרקע בוטלו.
במקום תפילות, שעות חג הפסחא. הם חלק משירות הפסחא, שכולל גם מטינים, ליטורגיה וספרות.
והם קראו גם את איפקוי, הקול הרביעי, ואת קונטקיון, הקול השמיני. לפני הארוחה שרים את הטרופריון של חג הפסחא; לאחר הארוחה שרים את הטרופריון של חג הפסחא (פזמון ואירמוס של הקאנון התשיעי של קאנון הפסחא).
כל ארבעים הימים הקדושים, למעט שבת וראשון, נקראת תפילתו של הנזיר אפרים הסורי.
שמחה ללא תנאי
בעבר האמינו כי במהלך השבוע הבהיר השמש כלל לא שקעה. שבוע הוא כמו יום אינסופי אחד שאנשים צריכים לבלות בכנסייה.
אם אדם צם, התכונן לחג הפסחא ובילה את שבוע האור מחוץ לכנסייה, נראה שהוא נפל מההר, לפסגתו טיפס כל כך הרבה זמן. אחרי חג הפסחא הוא עלול להתייאש.
ומאמין נוצרי שמנסה להשתתף בכל השירותים, ירגיש שמחה ללא תנאי, ייגע בתעלומת התקומה. על שמחה זו בימי שבוע האור, אפילו אנשים שאינם כנסיות מגיעים לכנסייה.
חג הפסחא הגדול הוא חג משמח עבור הנוצרים. לכן, שעות הפסחא וכל התפילות מושמעות, אם אפשר, ולא נאמרות. פעמונים מצלצלים כל יום ואחרי הליטורגיה מבוצעת תהלוכת צלב.
ביום שישי, יום האייקון של אם האלוהים "אביב נותן חיים" נחגג, ישנה הארה קטנה של המים.
ארבעים יום, החל מיום חג הפסחא, הנוצרים מברכים זה את זה: "ישו קם!" - "באמת הוא קם!"
