מי שעוסק בחקר נושאים הקשורים להשקעת כספים בחינם, מרגיש לעיתים קרובות מבולבל משפע התנאים. מהניסיון הראשון לא תמיד קל להבין כיצד, למשל, סוגים שונים של אגרות חוב נבדלים ממניות. אחד מסוגי הניירות המפוקפקים ביותר הוא אג"ח "זבל".
מה זה קשר
כל סוג של ניירות ערך מונפקים במטרה אחת - למשוך סכום מסוים של כספים. במובן זה, אג"ח אינן יוצאות מן הכלל. בצורתו הכללית ביותר, אג"ח היא נייר ערך שיכול להביא למחזיקו הכנסה קבועה מראש.
מנפיק האג"ח יכול להיות ממשלה או חברה פרטית. שחרורן של התחייבויות כאלה מתבצע לתקופה מוסכמת בהחלט. מי שרכש את האג"ח הופך למעשה למלווה של החברה המנפיקה.
עם תום תקופת נייר הערך, המנפיק מחויב לשלם למחזיקו את הערך המצוין בערך הנקוב, כמו גם אחוז הנקרא תשואת הקופון.
נכס חיובי של איגרת חוב, בהשוואה למניה, הוא שהמשקיע נושא בסיכון רק כמוצא אחרון, למשל אם החברה מוכרזת כפושטת רגל רשמית. במובן זה, ניירות ערך ממשלתיים הם אמינים יותר מאלה של חברות, מכיוון שממשלות אינן פושטות את הרגל לעיתים קרובות מדי. איגרת חוב, בניגוד למניה, מבטיחה את החזרת הכספים המושקעים יחד עם ריבית בעת ביטול נייר הערך.
בעל האג"ח יודע מראש מה יהיו התשלומים עם תום נייר הערך. במקרה זה, ניתן לבצע תשלומים במרווחים שונים במהלך תקופת ההתחייבות: פעם ברבעון, חצי שנה או פעם בשנה. אם השוק יעלה, ערך האג"ח עשוי לעלות בהתאם. אך כאשר השוק נופל, ההכנסה נותרה קבועה.
אג"ח זבל: סיכון מוגבר בתשואה גבוהה
איגרת חוב "זבל" היא איגרת חוב עם סיכון גבוה יותר לעסקאות. לרגע שלילי זה מתקזז ריבית גבוהה יותר על נייר הערך, מה שהופך את הרכישה לאטרקטיבית מאוד עבור המשקיע. מומחים משתמשים לעתים במונחים אחרים עבור מכשירים פיננסיים אלה, ומכנים אותם אג"ח "תשואה גבוהה", "זבל" או "ספקולטיבי".
בדרך כלל, אג ח זבל הן בעלות דירוג השקעה נמוך מאוד.
משקיע שמחליט לרכוש נייר ערך בקטגוריה זו, למעשה, מתמקד רק באינטואיציה ובאמון שלו בחברה המנפיקה. לרוב חברות כאלה עדיין אינן בעלות היסטוריה ארוכה ואינן יכולות להתפאר במוניטין מוצק בעולם העסקים. הנפקת אג ח זבל ותשואה גבוהה עבור חברות אלה היא לרוב אחת הדרכים להשיג אמון בשוק.
