תזה היא הצהרה שעל פי תיאוריית הפילוסופיה יש לטעון אותה. כלומר - לספק בפני בן השיח (יריב) טיעון אחד או יותר (הצהרות) שיאשרו או יפריכו את התזה.
הוראות
שלב 1
פעל לפי כללי ההיגיון הבסיסיים. החליטו אם טיעוניכם יתמכו בפסק הדין או יפריכו. ניסחו את התזה (בצורה של שיפוט, מושג, בעיה, השערה) בצורה ברורה וברורה ולא תשנו אותה בתהליך. לחלופין, כשאתה מבין שצריך לשנות את התזה, הודיע על כך בפני בן השיחה והמשיך לטעון לגרסה שכבר שונתה.
שלב 2
בחר את סוג הוויכוח המתאים ביותר להגן או להפריך את התזה שלך. אם אתה זקוק לניתוח של פסק הדין עצמו, השתמש בוויכוח ישיר. במקרה זה, אל תנקוט בפסקי דין מופשטים: יש לתת את כל הוויכוחים לעניין ולגזור מהם את התזה בצורה של מסקנה.
שלב 3
כאשר מתווכחים בעקיפין, בנה שרשרת ראיות המאשרת לא את נכונות התזה, אלא את הכזב של האנטיתזה. הטיעונים במקרה זה צריכים לחשוף סתירות הגיוניות במבנה פסק הדין, הסותר את התזה. מותר לצמצם את העדויות על שקר האנטיתזה לאבסורדי. המסקנה תהיה המסקנה: אם אישורי האמת של האנטיתזה סותרים זה את זה, הרי שהמסקנה של האנטיתזה היא שקרית. לפיכך, פסיקת התזה הסותרת אותה נכונה.
שלב 4
זכור שכאשר מתווכחים על תזה, הפניות למקורות סמכותיים יכולות להיחשב מופרכות אם אתה משתמש בהן מחוץ להקשר המקורי או אינך יכול לתעד אותן. פנה לחוות דעת הרשויות רק כסיבות מתקבלות על הדעת, ולא ישירות. במקרה זה, השתמש רק בקישורים או ציטוטים מאותן רשויות שנחשבות אובייקטיבית למומחים מוכרים בתחום הידע שאליו שייכת התזה הנטענת.
שלב 5
בנה מערכת טיעונים המבוססת על רלוונטיות תוך התחשבות בשדות כביכול. כלומר - תן את אותם טיעונים שיהיו ברורים בפני בן השיח (המתנגד). במידת האפשר, בחר וודאות של ראיות, או הצהרות עם הצדקה נפרדת לאמתן.
