בשנת 1912 כתב ולדימיר לנין מאמר "לזכרו של הרצן", המתוזמן לחפוף מאה שנה להולדתו של דמוקרט מהפכן בולט במאה ה -19. בהערכת אישיותו של איש ציבור זה, לנין הזכיר באופן ציורי כי "הגזירים העירו את הרצן." איזו חשיבות הייתה למשתתפים במרד בדצמבר, שהסעיר את רוסיה בשנת 1825, על הקמת המהפכן?
התעוררו על ידי השוקדנים
אלכסנדר איבנוביץ 'הרצן הוא נציג דור המהפכנים האצילים של המחצית הראשונה ואמצע המאה ה -19. האצולה ברוסיה לא הייתה הומוגנית. בין הקצינים השחצנים, חובבי משחק ההימורים וחולמים בעלי אופי יפהפה, התפתחה שכבה רחבה של אלה שרצו חיים טובים יותר עבור רוסיה והיו מוכנים להקריב את חייהם למען שחרור העם. הפלנגה הזו של אנשים חסרי פחד יצאה ב- 14 בדצמבר 1825 לכיכר הסנאט שהעירה את הדור הצעיר של דמוקרטים מהפכניים בעתיד.
אלכסנדר הרצן השתייך לדור הלוחמים החדש הזה למען חופש העם. התקוממות השופטים פינתה את דעתו והעירה את רוחו. בעידוד האומץ האזרחי של המשתתפים במחאת דצמבר, הרצן הצטרף למאבק נגד האוטוקרטיה ופתח בתסיסה מהפכנית.
בהיותו חי במדינה עם מערכת צמיתות מבוססת, הצליח הרצן להתעלות בהדרגה עם ההוגים הבולטים באותה תקופה. לאחר שהטמיע את שיטתו הדיאלקטית של הגל, הלך הרצן רחוק יותר בפילוסופיה, בעקבות השקפותיו החומרניות של לודוויג פוירבך.
הרצן, שהפך לדמוקרטי וסוציאליסט, עצר צעד אחד בלבד מהחומרנות הדיאלקטית.
פעמון הדמוקרטיה הרוסית
דרכו של הרצן בפעילותו החברתית והפוליטית לא הייתה תמיד פשוטה. הרצן חווה בלבול מסוים לאחר קריסת התנועות המהפכניות האירופיות בשנת 1848. ההוגה, שחי באותה תקופה באירופה, היה עד ישיר לאירועים המהפכניים. באותם ימים, המהפכה הבורגנית של אירופה כבר דעכה, והפרולטריון עדיין לא הספיק לצבור כוח. לא היה מסוגל להבחין בכוחה העיקרי של המהפכה בתנועת הפועלים המתהווה, והתפכח מאוד מהפוליטיקה.
דעותיו של הרצן באו לידי ביטוי בפרסומי העיתון קולוקול שפרסם בחו ל.
לדעתו, הרצן הרחיק לכת הרבה יותר מהגזירים, שכפי שציין לנין היו רחוקים מאוד מהעם. בהיותו למעשה אחד ממייסדי הפופוליזם, ראה הרצן את מהות הסוציאליזם באמנציפציה של האיכרים וברעיון הנפוץ בקרב האיכרים לגבי זכותם הבלתי מותנית של העם לנחות. הרעיון של הצורך בחלוקה משווה בין אדמות בעלי הקרקעות היה באותן שנים גיבוש הרצון של העם לשוויון.
חולשתו של הרצן הייתה בכך שהוא עצמו שייך למתחם האצולה ולא ראה ברוסיה את הכוחות שהיו מסוגלים לבצע טרנספורמציות מהפכניות במדינה. זו הסיבה שהרצן פנה לעתים קרובות לצמרת, למעשה, נסוג מדמוקרטיה מהפכנית לליברליזם נדוש. על נסיגות זמניות כאלה ספגה צ'רניששבסקי ודוברולובוב לא אחת ביקורת על הרצן.
