כפי שנהג לומר הקלאסיקה, "התיאטרון מתחיל בקולב." אמנם, ליתר דיוק, זה מתחיל מהמבואה. מבואת התיאטרון היא חדר מיוחד המעצב את רעיון הצופה על התיאטרון בכללותו, מכיר אותו לעולם התיאטרון.
מספר את סיפור התיאטרון
מבואת התיאטרון היא לא רק מקום לחכות בו, כאשר הדלתות נפתחות והקהל מורשה להיכנס לאולם, זהו חדר שעוזר להכיר את ההיסטוריה של התיאטרון והשחקנים. בכל תיאטרון שמכבד את עצמו, בנוסף לכרזות של הצגות הקרובות, דיוקנאות של שחקנים, מכובדים וגם מתחילים, מוצבים על הקירות. בתיאטרון המקום הזה נקרא "איקונוסטזיס". יש רשימת תפקידים שמילא שחקן זה או אחר, מידע על הפרסים. כאן מוצבות גם דיוקנאות תמונות של במאי התיאטרון, כוריאוגרף וכו '. הצופה שמגיע לתיאטרון צריך לא רק להתפנק בציפייה לתחילת ההופעה מתחת לדלתות האולם, הוא חייב להיסחף.
לפעמים המבואה משמשת מקום ישיר להופעות - בעיקר לבתי הקולנוע המיועדים לצופים צעירים. בחלק מהתיאטראות של הבירה המסורת עדיין חיה לסדר קומפוזיציות ספרותיות ומוסיקליות במבואת התיאטרון, ולהחזיר את הקהל לימי התיאטראות האצילים.
מבואה - לרגיעה
כמובן שיש להבדיל את לובי התיאטרון בנוחותו ובאירוחו. ככלל, המבואה בתיאטרון מעוצבת בסגנון קלאסי קפדני, עם ריהוט עץ אלון, וילונות, כורסאות מגולפות ושולחנות קטנים. נוכחות של מזנון במבואה מותרת, אך היא צריכה להיראות הרמונית, מבלי לצאת מהסגנון הכללי, ולכן יש למקמה כך שהיא לא תדהים.
המבואה בתיאטרון מעוטרת בהכרח במראות - זה נעשה לא רק בשביל היופי, אלא גם לנוחיות הקהל, שיכול לעשות סדר בעצמם קצת אחרי הדרך. בדרך כלל קיר קטן מוגדר במבואת התיאטרון לצרכים אלה.
במבואת התיאטרון ראוי לארגן תערוכה נושאית המתוזמנת לחג כלשהו, למשל יום הולדתו של א.ש. פושקין. תיאטראות גדולים מארגנים תערוכות המוקדשות למופע התועלת של השחקן המפורסם.
נחשב לנכון לקשט את מבואה התיאטרון ברפרודוקציות של ציורים של אמנים מפורסמים, מכיוון שרוב הצופים ירצו כנראה לצאת מהאולם בזמן ההפסקה ולנוח מעט במבואה.
לפעמים יש פסנתר כנף בלובי, ובערבים מיוחדים הפסנתרן מבצע קטעים קלאסיים לפני תחילת ההופעה.
לפיכך, כאשר מקשטים מבואה תיאטרלית, כדאי להקפיד על כללי עיצוב החדר הקלאסי, אולי אפילו להשתמש בשירותיו של מעצב מנוסה.
