פרעושים הם חרקים המפילים טפילים על עור ושערות שונות של בעלי חיים. המקובל ביותר עבורם הוא מוצץ דם של ארנבות, כלבים, חתולים או חולדות. אך מלבד זאת, הם מהווים סכנה לבני אדם.
לחרקים אלה יש מנגנון יניקה מיוחד לנקב, שבזכותו הפרעוש חודר חור בלתי נראה לחלוטין על פני העור של בעליו וכך הוא רווי בדמו.
סימנים חיצוניים של פרעושים
ניתן לזהות חרק על פי המאפיינים האופייניים לו: גוף חלק עם מרקם צר ומעט שטוח בצדדים. יש לשים לב לנוכחות זיפים וקוצים קטנים הממוקמים בכל הגוף ונחוצים בכדי שחרק יזוז ויישאר על המעיל של קורבנו.
ראש הפרעוש וחזהו מוסתרים מתחת למסרקים משוננים הנקראים קטנדיה. בגודל, מבוגר מגיע בין 1 ל -5 מילימטרים. והנקבה, שכבר הספיקה להספיק, מגיעה לפעמים לאורכה של 10 מילימטרים.
על ראש הפרעוש יש אנטנות מיוחדות, שבמידת הצורך מתחבאות בפוסות אנטנות מיוחדות. במקרה בו החרק יוצא לציד, האנטנות מופיעות במטרה למצוא מקום פגיע יותר אצל הקורבן.
הפרעוש קופץ בעזרת שלושה זוגות רגליים חזקות מאוד, שנמצאות על בטנו. איבר החישה, הממוקם בחלק האחורי של גוף הפרעוש, נחוץ כדי ללכוד באופן מיידי את התנודות הקלות ביותר באוויר בסביבה.
ישנם כאלף מינים של חרקים אלה. הדבר המעניין ביותר הוא שמשפחה זו חסרת לרוב איברי ראייה או שיש לה ביטויים פשוטים ביותר.
חקר הפעילות החיונית של פרעושים ומאפייניהם של האורגניזם מתרחש רק בעזרת מיקרוסקופ. אוסף הדגימות הגדול ביותר נמצא במוזיאון הבריטי.
מעון לפשפשים
נוכחותם של מספר רב של מיני פרעושים נובעת מתנאי אקלים נוחים. הוא האמין שמספר הפרעושים משתנה בהתאם לעונה. עם תחילת התקופה הקרה, מספרם פוחת מעט, ולהיפך, ברגע שהחום מתחיל, החרקים מתחילים להתרבות באופן פעיל.
לעתים קרובות מאוד חרקים אלה מתיישבים ליד חורי מכרסמים. במקומות מגורים, הם נמצאים לרוב בסדקים קטנים על הרצפה, מתחת לכיסויי מיטה שונים ובמקומות מאובקים מאוד, אליהם האדם העמוק ביותר לחדור.
במשך כל תקופת חייה, נקבת פרעוש יכולה להטיל כארבע מאות ביצים. הלחימה באסון זה חייבת להתחיל בצעדים מיוחדים שיכולים לעצור את תהליך גידול הפרעושים ולנטרל אנשים שכבר נולדו.
