המרחב אליו שוקעת הפעולה של יצירת אומנות, מבחינות רבות כבר מניח פיתוח של נושאים מסוימים ובניית מבני עלילה. ניתן לראות זאת בבירור בדוגמה של רומן כזה כמו אבות ובנים.
מכיוון שהחלל המתואר ביצירת אמנות הוא תמיד סוג של תפיסת היקום של המחבר, הוא ניחן (אוטומטית) בידי המחבר בעל אופי הכללי.
כמו בכל יצירה מרכזית אחרת של טורגנייב, זירת הפעולה העיקרית ברומן "אבות ובנים" היא אחוזות בעלי הבית. כאן, כמובן, מדובר באחוזת קירסנובס ובאחוזת אודינצובה - המרחבים איתם מחוברים העלילה העיקרית והקווים הסמנטיים, המקבלים אישור ביחסים של בזארוב עם פבל פטרוביץ 'ואודינצובה.
פעולה חיצונית
האחוזה של קירסנוב חשובה לזירות ה"התנגשויות "בין בזארוב לפאבל פטרוביץ ', המחלוקות האידיאולוגיות שלהם. האחוזה של אודינצובה - פיתוח רומן אהבה בינה לבין בזארוב. אך עדיין, הן במקרה הראשון והן במקרה השני, הקורא רואה חללים קפואים, סטטיים, ורק בזארוב מסוגל להכניס חיים לתוכם. אז פאבל פטרוביץ 'מתחדש באופן ניכר לאחר הגעתו של בזארוב, משנה את הופעתו מג'נטלמן משועמם למגן עז על הערכים הליברליים וכן הלאה. אודינצובה, שקועה בעצלתיים, חסרת מטרה, במילותיה "רגועה", מוכנה כמעט להגיב לתחושותיו של בזארוב, אך ההרגל מנצח בקרב זה. לפיכך, בזארוב לא מצליח לעורר את החיים המבוססים, וזה בדיוק תפקידו כמהפכן.
פעולה פנימית
בנוסף, הפעולה יכולה להיות לא רק חיצונית, אלא גם פנימית. ולפעולה כזו יש תפקיד חשוב למדי ברומן. זו כמובן "האבולוציה" של בזארוב, שמתחילה ומסתיימת לנגד עיני הקורא. בזארוב, הדוחה את ההשקפה האידיאליסטית, מקפיד על השקפות מטריאליסטיות, אותם הוא מפגין ללא הרף, אך סדק בשריון ההגיון שלו מופיע לאחר שפגש את מאדאם אודינצובה ופיתח אליה תחושת אהבה. כך, באופן פנימי, הפעולה משתלטת על מהלך העלילה. בסוף הרומן, כמעט בזמן מותו, אומר בזארוב בלתי צפוי לחלוטין (עבור הקורא), כמעט פואטי (לפחות מבזארוב, שהקורא פוגש בעמודים הראשונים, לא ניתן היה לצפות למילים כאלה): "תנשף על המנורה הגוססת ותן לה לכבות", המדבר על איזושהי טרנספורמציה פנימית של הגיבור (לא רדיקלי, כמובן, מכיוון שהוא אינו מסרב לדעותיו, אך בכל זאת השינויים שחלו בו הם ברורים). וכך הופך אחד המקומות להתפתחות הפעולה לעולמו הפנימי של הגיבור, נשמתו.
