גם אם אתם מגיעים למנזר בטיול ולא מקפידים על האמונה הנוצרית, עליכם להתנהג בצורה מסוימת בשטח המנזר. זה בדיוק המקרה כאשר לפתגם "הם לא הולכים למנזר מוזר עם אמנת משלהם" אין משמעות פיגורטיבית, אלא משמעות ישירה.
הוראות
שלב 1
מנזר, קודם כל, הוא מקום בו מתגוררים נזירים, אנשים שפרשו מהעולם על מנת להתמכר לתפילות והרהורים. זמן הביקור במנזר חייב להתאים לתקנות הפנימיות של המנזר. אל תקווה שדלתותיו תמיד פתוחות בפניך, עדיף לברר באילו שעות ובאילו ימים המנזר פתוח לציבור. אם אתה רוצה ללכת לשירות להתפלל עם האחים, שאל מראש.
שלב 2
להתלבש בצניעות. זה לא תיאטרון, חוף ים או דיסקו. יתכן שתתבקש פשוט לעזוב את שטח המנזר אם אתה לובש חולצה צמודה, חולצת טריקו, חולצה עם מחשוף עמוק, חצאית קצרה, מכנסיים קצרים ונעלי בית. במנזרים רבים מותר לנשים רק עם ראש מכוסה, כלומר ללבוש מטפחת. יש קלוזרים שבהם ילדה במכנסיים תימנע מכניסה. אתה לא צריך לבוא למנזר לבוש בחולצת טריקו עם הדפס מצחיק, אמירות מעורפלות או אפילו פוגעניות.
שלב 3
צלילים חזקים אינם רצויים בשטח המנזר. תפילה היא אותה מדיטציה, אף אחד לא יאהב אותה אם היא תקטע על ידי הטריל המעצבן של טלפון נייד או שיחות רועשות. כבה את הצינורות שלך, קיים שיחה מקדימה עם הילדים, נסה לדבר בעצמך בתת גוון.
שלב 4
שטח המנזר אינו גן ציבורי. הם לא אוכלים, רולרים או רוכבים על אופניים, רצים או הולכים על הדשא, ועוד פחות קוטפים פרחים. הם לא מגיעים לכאן עם בעלי חיים. הם לא לועסים מסטיק, לא שותים משקאות מוגזים, רק מים אם חם לך. אין שום שאלה של "נשנוש" בגן המנזר או ליד הגדר.
שלב 5
אל תבלבלו בין נזירים לבין מדריכי טיולים. לנזירים יש את הפעילות היומיומית שלהם, "צייתנות", והם כלל לא צריכים לספק את סקרנותם של המבקרים לא בנושאים חילוניים או רוחניים. אתה יכול לברך חבר בקהילה ולבקש עזרה אם אתה הולך לאיבוד או לא יודע למי לפנות, אך לא נכנס לשיחה.
