A cappella הוא מונח מוזיקלי המשמש להתייחס לאופן הביצוע של יצירה בקול. הוא מובחן ביופיו ובחדירתו המיוחדת בזכות הצליל הטהור שלו.
שירת קפלה היא ביצוע של יצירות מוזיקליות בקול ללא ליווי כלי נגינה.
מקור והיסטוריה
מומחים בתחום ההיסטוריה של המוסיקה משייכים לרוב את הופעת המונח "א-קפלה" לשמה של הקפלה הסיסטינית המפורסמת - הכנסייה הגדולה ביותר שנמצאת בערש הקתוליות - הוותיקן. מכאן הופץ טקס הפולחן, שבמהלכו התנהלו התפילות וקריאות הכנסייה על ידי המקהלה ללא כל ליווי מוזיקלי.
מאוחר יותר, התרגול של קריאת קפלה נפוץ בתנועות דתיות אחרות, כולל הכנסייה האורתודוכסית, בה דרך זו של ביצוע יצירות מוזיקליות כתוצאה מכך הפכה לדומיננטית על פני אחרות. במאה ה -19 התבסס מנהג זה היטב במוזיקה החילונית של מלחינים שונים, שהשתמשו בה כדי להדגיש את יופיה של המנגינה. כמה מלחינים רוסים, בהם סרגיי רחמנינוב, דמיטרי שוסטקוביץ ', ג'ורג'י סווירידוב ואחרים, היו תומכים פעילים בסגנון זה. באירופה התרגול של שירת "a cappella" נפוץ ביצירות הרנסנס, כמו גם ביצירות של מלחינים שהשתייכו לבית הספר ההולנדי או הפרנקו-פלמי.
קפלה היום
בתחילה, שיטה זו לביצוע יצירות מוזיקליות שימשה בעיקר קבוצות מקהלה, ולכן המונח "a cappella" סימן בעבר שירה קבוצתית במדויק. עם זאת, המשמעות של מונח זה הורחבה לאחר מכן, וכיום המילה "קאפלו" מתייחסת לכל ביצוע של יצירה ללא ליווי כלי נגינה. בנאום הדיבור של אנשים הקשורים לתחום המוזיקלי, לעתים קרובות ניתן למצוא את השימוש בביטוי "הופעת אקפלה", אם כי הוא אינו נכון מבחינה אקדמית.
כיום נהוגה שירת קפלה בכמה תחומים עיקריים. הראשונה שבהן היא אמנות עממית, שם בדרך זו של ביצוע עבודות מתממשת לעיתים קרובות במתכונת מקהלתית. השנייה היא ביצועים אקדמיים, כאשר דרך ההופעה ללא ליווי כלי נגינה היא המאפשרת להעריך את עושר טווח המבצע ואת שליטתו בקולו שלו. לבסוף, העיסוק בשירת אקפלה לא איבד את מעמדו בשירותי הכנסייה, שם עדיין משתמשים בו באופן פעיל ובעיקר בביצוע מקהלה.