“כמה שמועות מדהימות את אוזנינו! כמה רכילות אוכלת כמו עש! - ולדימיר ויסוצקי שר. שמועות הן מרכיב בלתי ניתן לניתוק בחברה האנושית שקובע את המראה החברתי שלה.
תופעת השמועות מוכרת היטב לכל מבוגר, אולם שמועות אינן מעניקות לעצמן בקלות כה רבה להגדרות קפדניות. למעשה, מדובר במידע לא מאושר, שמקורו אינו ידוע.
ניתן לומר בביטחון כי שמועות הן תופעה של תקשורת בין אישית, ולא תקשורת המונים. לדוגמא, תפיסתו הישירה של הנמען את הודעות התקשורת אינה קשורה להפצת שמועות. לפיכך, ניתן לדבר על שמועות רק כאשר מידע כלשהו הופך לעובדה של תקשורת בין אישית.
מאז ימי קדם, שמועות הועברו בעל פה בצורה של רכילות. עם התפתחות אמצעי התקשורת, הופעת האינטרנט ומספר עצום של דפי אינטרנט אישיים, היקף ושיעור התפשטות השמועות גדל משמעותית. בצורת שמועות מתפשט מידע שערורייתי וסמוי שיש לו משמעות רגשית עבור הקהל.
תפוצת שמועות מובנת בדרך כלל כתהליכים כאלה של תקשורת בינאישית שבהם העלילה בפועל הופכת לנחלת קהל גדול.
בדרך כלל הפצת שמועות משרתת את מטרת הגברת הסמכות והמעמד הציבורי. אם השמועה מאושרת לאורך זמן, אז האדם שמפיץ אותה זוכה למוניטין חיובי. הפצת הרכילות הגנאי היא "נשק" מזיק בידי דיס-אינפורמר.
אפשר גם להפיץ שמועות בגלל היעדר מידע בחברה בנושא מסוים. אז השמועה על הכישלון בהקמת מגדל הטלוויזיה בריגה בשנת 1983, על חישובים מוטעים בפרויקט שלו, שנחשף כתוצאה מאחד העיתונים הממשלתיים הידועים, הייתה תוצאה של חוסר מידע על נושא שמדאיג את רוב האנשים.
קביעות התפשטות השמועות בתוך קבוצות חברתיות במרחב מסוים מאפשרת לסווג אותן לפי רמות.
במילים אחרות, ניתן להבחין בין השמועות הבאות: שמועות "מקומיות" (קיימות בתוך קבוצה חברתית קטנה, למשל, באיצטדיון בו מדבר פוליטיקאי, עשויה להתפשט שמועה כי הוטמעה פצצה מתחת לפודיום. והצופים יתחילו לעזוב את האצטדיון), שמועות "אזוריות" (מסתובבות בקשר לערכים ולמטרות של אוכלוסיית אזור או קבוצת אזורים, אזורים), שמועות "לאומיות" ו"בין-אתניות "(לאחר להגיע לכל מדינה דרך "מקור" זר, הם יכולים להתפשט במסגרת הלאומית, כך »שמועות פרובוקטיביות במהלך סכסוכים צבאיים).