במשך כל ההיסטוריה הארוכה של קיומו, האדם שולט בפינות הרחוקות ביותר על פני כדור הארץ. עם זאת, היישוב מחדש של האנושות לא התרחש באופן מיידי, אלא נמתח במשך אלפי שנים. בחיפוש אחר המקומות הטובים ביותר לחיות בהם, אנשים נאלצו להתגבר על מרחקים אדירים דרך היבשה והים.
כיום מספר תושבי כדור הארץ עולה על 7 מיליארד בני אדם, והגידול המהיר ביותר במספר החל להתרחש רק במאה הקודמת. עכשיו קשה לדמיין כי עם שחר הציוויליזציה הכוכב היה מיושב על ידי כמה שבטים של ציידים פרימיטיביים שהתיישבו בהדרגה בכל השטח המתאים למגורים.
רוב הארכיאולוגים וההיסטוריונים מסכימים כיום כי אפריקה המשוונית הייתה מקום הולדתם של אבותיו של האדם המודרני. ביבשת זו, לפני יותר משני מיליון שנה, הגזע האנושי הגיח מעולם החי, כפי שמעידים ממצאים פליאונטולוגיים רבים. אפריקה היא היבשת היחידה בה מדענים מצאו כמעט את כל צורות המעבר מאדם פרימיטיבי לצורתו המודרנית. מכאן התחילה דרכו של האדם ליבשות אחרות.
עם זאת, ישנן עדויות המצביעות על כך שבעבר קדומים היו כמה מרכזי ציוויליזציה על פני כדור הארץ. לדוגמא, בשטח אירואסיה, נמצאו שרידי נציגים של אחד המינים האנושיים העתיקים ביותר. אך לממצאים אלה אין שום קשר לתכונות הענף ממנו יצאה האנושות המודרנית. בהחלט יתכן שבמקרה זה יהיה נכון יותר לדבר לא על המרכז העצמאי השני להופעת הומו סאפיאנס, אלא רק על סדרת גלי פיזור, המשתרעת על פני אלפי שנים רבות.
מחקרים ארכיאולוגיים וגיאולוגיים מצביעים על כך שלפני 70 אלף שנה התרחשה התפרצות געשית חזקה במיוחד על פני כדור הארץ. התוצאה של אירוע זה הייתה שינויי אקלים וירידה חדה במספר בעלי החיים. בחיפוש אחר מזון נאלצו אנשים להתיישב בשטחים נרחבים מאוד.
גל ההגירה הגדול הראשון, שהחל לפני 60 אלף שנה, הופנה לעבר אסיה. מכאן הגיע האיש לאוסטרליה ולאיי אוקיאניה. לפני כ- 40 אלף שנה הופיעו אנשים באירופה. לאחר חמש אלפי שנים נוספות הגיע האדם למיצר ברינג והגיע בסופו של דבר לשטחה של אמריקה, שההתיישבות השלמה בה ארכה כ -20 אלף שנה.
פיזור האנושות לטווח הארוך על פני כל היבשות הוביל להקמתן של כמה קבוצות גדולות ומובהקות, הנקראות גזעים. בהיותם רחוקים מאוד זה מזה, קבוצות אלו התבדדו בהדרגה, ונציגיהן רכשו מאפיינים חיצוניים אופייניים. בידוד העמים השפיע גם על מאפייני תרבותם.
