מחווה היא ביטוי למחשבותיו, רגשותיו ורגשותיו של האדם באמצעות מחוות. הוא האמין כי תנועה מופרזת אופיינית לאנשים רגשיים ולחוש. לעומת זאת, פחות תנועה היא אופיינית לאנשים שמורים יותר עם שליטה עצמית גבוהה.
מחווה כדרך להעברת מידע
מחווה היא אחד ממקורות המידע הלא מילולי. הוא האמין שכ- 40% מהמידע מועבר בעזרת מחוות. לדוגמא, תיירים שאינם מכירים את השפה המקומית מתקשרים עם אחרים באמצעות מחוות, מבינים זה את זה.
בהסבר על משמעויות המחוות של בן השיח, ניתן להסיק לגבי יחסו לנושא השיחה ומצב הרוח. מחוות פעילות מעידות על כך שהאדם נסער או נסער. לדוגמא, הבעת שמחה מפגישה המיוחלת, אדם יניף בשמחה את זרועותיו, ישתמש בלחיצות ידיים פתוחות ובחיבוקים.
נהפוך הוא, כאשר אדם מגורה ותוקפני, מחוותיו יהיו קשות ומבעיות. בתורו, בן השיח, עליו מופעל לחץ רגשי כזה, ישתמש בתנועות מגוננות וסגורות: לחצות את רגליו, לקפל את זרועותיו על חזהו, לכווץ את ידיו לאגרופים. לפיכך, מידת הרגשות באה לידי ביטוי במחוות האדם.
המחוות והדיבור של האדם בדרך כלל מסונכרנים. עם זאת, יש מחוות תת מודע שקשה לאדם לשלוט בהן. כאשר לאדם יש מחלוקת פנימית וסתירות לנושא השיחה, מחוותיו יהיו שונות ממה שהוא אומר.
מחוות ודיבור
באופן לא מודע, גופו של אדם כזה ישלח איתותים לא מילוליים בצורה של מחוות כמו שפשוף העיניים, מצמוץ תכוף, הימנעות ממגע עין עם בן השיח. לכן, במקרים בהם אדם משקר וחווה מכך אי נוחות פנימית, מחוותיו יהיו לא טבעיות ולא ודאיות. הוא ייראה מוקפד, לעיתים קרובות יגע באפו או באוזן בידו, ישפשף את צווארו.
הוא האמין כי מחוות כאלה, מאותת על הטעיה, מגיעים מילדות. ילד, כאשר בטעות מתגאה בהוריו בתעלול שבוצע על ידו או מתעתע בהם, מכסה את פיו בידיו. עם הזמן מחוות כה ברורות המעידות על שקר דעכו והפכו למחוות קלות.
לאנשים שפעילותם מכוונת לעבודה עם הציבור יש מחוות אקספרסיביות אך מתונות. ככלל, הם משתמשים במיומנות במחוות הדרושות על מנת לעורר רגשות מסוימים בקהל. אנשים כאלה כוללים: זמרים, עורכי דין, פוליטיקאים. תוך כדי השכלת כישורי האורטוריה שלהם, הם קודם כל לומדים לשכנע את המאזינים בשפה של תנועות גוף ומחוות.
