מתחם האי-סדרים של פני האדמה המוצקים, הנקרא הקלה, מאז הופעת האדם, השפיע על כל סוגי הפעילות האנושית, כולל ייצור כלכלי. הקמת מבנים הנדסיים, מיצוי משאבי טבע ופיתוח תשתיות דרכים תלויות בשטח.
ההקלה של כדור הארץ מגוונת - מהרים גבוהים וכלה במישורים רחבים. כמו כל שאר מרכיבי הטבע, ההקלה משתנה כל הזמן. תהליכי יצירת הקלה מודרניים מחולקים לפנימיים (אנדוגניים), הנגרמים על ידי תנועות קרום כדור הארץ, וחיצוניים (אקסוגניים).
הקלה בהיסטוריה של האנושות
מאז ימי קדם השתמש האדם במערות ובסככות לחניה קבועה. ציד נהיגה בוצע במדרונות תלולים בנהר או במאסי קארסט.
בשלב היווצרותן של המדינות הקדומות ביותר, אנשים השתמשו בצורות סיוע כביצורי הגנה. לדוגמא, יותר מתריסר מבצרים, שנוצרו בצורות תבליט של שרידים, הפרידו בין מצרים עילית לנובאי.
בימי הביניים מתואר בבירור הקשר בין הפעילות החקלאית לתבליט. חקלאות וגידול בקר היו נפוצים באזורים השטוחים.
הקלה בפעילות כלכלית
במישורים קל יותר לעבד את האדמה ולרעות בעלי חיים. ביצוע פעילויות כלכליות בהרים היה הרבה יותר קשה וקיצוני. זאת בשל השטח והאקלים הקשים. לכן אזורים הרריים פחות מפותחים משטחים פשוטים. מספר הפעילויות האנושיות בשטח קשה היה מוגבל למדי. נעשה שימוש בעיקר במקורות מינרליים וחשמל.
בתנאים מודרניים, עם צמיחת היכולות הטכניות האנושיות, תכונה זו של ההקלה ההררית כבר לא ממלאת תפקיד כה גדול. האדם למד לשנות את התבליט - למשל, קו הבייקל-אמור הראשי מונח דרך שבעה רכסים גבוהים (בייקלסקי, בוריינסקי, קדרסקי וכו '). לצורך הקמת הכביש המהיר הונחה רשת מנהרות דרך הסלעים.
בהדרגה, האזור ההררי רוכש פונקציות חדשות: ייצור, ספורט, תיירות, בריאות.
היסטורית, מרבית האוכלוסייה מתגוררת באזורים מישוריים. במישורי ההצפה ובשפלה קל יותר לחקלאות, לבצע עבודות בנייה, לפתח תשתיות דרכים ולמצות מינרלים.
בעת ביצוע כל סוגי העבודות בתנאים של הקלה שטוחה, נדרש להשתמש בפחות משאבים (אנושיים וחומריים) מאשר בתנאים של הקלה הררית.
