"שלנו בשבילך עם מברשת" הוא ביטוי שלעתים קרובות ניתן לשמוע כברכה. קצת אירוני, אבל מלא בכנות, מעלה חיוך על פניה. מחלוקות על שורשי הביטוי הזה עדיין נמשכות בקרב בלשנים, חלקן מוכיחות את הקשר הבלתי נפרד ממנו עם אומנות המספרה והמספרה, אחרות עם תכונות הכובעים.
מחבר מספרות אודסה
אודסה רבת הפנים הפכה למקום הולדתם של משפטים רבים. "משלנו עם מכחול", לדברי תושבי אודסה, גם הוא מגיע מרחובות קטנים של עיירת הים השחור.
בעבר, החיים לא היו מלאים בפרסום כמו כיום. הם לא תלו שלטי חוצות ענקיים ברחובות, ולא הזמינו סרטונים בטלוויזיה וברדיו. וסחורות ושירותים דרשו לקוחות חדשים. במצב כזה, הדרך החוצה הייתה מפה לאוזן ופרסום של עצמם, אשר מומש על ידי בעלי מלאכה ומוכרים. הייתי צריך "לעבוד" עם השפה לא פחות מאשר עם הידיים!
סיסמאות פרסום שנשמעו לפני 100 שנה ברחובות אודסה, יהפכו היום לסטנדרט של יצירתיות וכושר המצאה. למספרות ולמספרות הייתה השקפה משלהם על נושא הפרסום. כדי למשוך לקוח מזוקן הם אותרו בכניסה למספרה ושידרו בהזמנה: "הכבוד שלנו אליך, עם מברשת, עם אצבע - תשע, עם מלפפון - חמש עשרה!"
עבור מי שלא חי באותם זמנים רחוקים, הביטוי הזה נראה יותר מסתורין מאשר פרסומת לשירותים, ואף יותר מכך כברכה. אבל אז אנשים הבינו בצורה מושלמת על מה נדון. אומני גילוח ומברשת שילבו בחוכמה ברכה, הצעת שירות ועלותה בביטוי אחד.
כדאי להבין ביתר פירוט את חלקי הביטוי האינדיבידואליים. "עם מברשת" - הוא אמור היה להשתמש בקצף, שהרכך את הגילוח בצורה משמעותית. "באצבע - תשע", בחלק זה הונח תיאור התהליך ומחירו. לחיו של הלקוח נמשכה לאחור באצבעותיו לגילוח נוח ובטוח יותר. לעתים קרובות מנהלי העבודה היו מכניסים את אצבעותיהם לפיו של הלקוח.
פרטים כאלה של התהליך נראים כעת לא היגייניים ביותר. עם זאת, יש לזכור כי באותם ימים ספר יכול היה לבצע את תפקידו של אדון להסרת שיניים, כך שאצבעות המספרה בפה לא הפריעו לאיש. אם המבוכה עדיין רדפה אחרי הלקוח, הוצע לו "עם מלפפון - חמש עשרה", שכלל שימוש במלפפון במקום באצבעות. עלות ההליך במקרה זה הייתה גבוהה יותר מכיוון שכללה את עלות המלפפון.
ככל שחלף הזמן קמו מספרות מודרניות במקום הספרים. הביטוי איבד את משמעותו הפרסומית, והשאיר רק את החלק המבורך.
הכל בכובע
סיפור נוסף על מקור הביטוי פופולרי מאוד בקרב בלשנים. בימי קדם, שליחים ושליחים חבשו כובעים התואמים את דרגתם ומעמדם. לכיסויי הראש היו ציציות פרווה. עם הגעתו לבית המשפט, השליח הסיר את כובעו והשתחווה כך שהיד עם כיסוי הראש נגעה ברצפה. אפשר היה לחבוש כובע רק באישור הבעלים. מאוחר יותר, נוהל הברכה בכובע קיבל צורה מילולית, המכונה "שלנו בשבילך עם ציצית!"
