סאטירה וקומדיה הם ז'אנרים פופולריים מאוד בהם רגשות באים לידי ביטוי באמצעות צחוק. אך יחד עם זאת, לקומדיות רגילות וסאטיריות יש הבדלים מהותיים. הצופים לא תמיד מחייכים מאותן סיבות כאשר צופים בקומדיות.
לסאטירה ולהומור יש קשר ברור. הם יכולים לשקף מצבים קומיים, אך רק בדרכים שונות. כל סיטואציה שמעוררת צחוק נתפסת בדרך כלל ברוח סאטירית או הומוריסטית. זו הסיבה שקומדיה וקומדיה סאטירית אינן יכולות לעורר את אותה תגובה בקרב הקהל.
הומור הוא סוג של קומיקס שיש לו אמצעים מיוחדים להשגת אפקט צוחק. ככלל, הומור קומי אינו נועד לגנות חסרונות וחסרונות אנושיים. בקומדיה, לרוב יש יחס טוב לב כלפי אבסורד כלשהו, שגורם לחיוך ומענג את הקהל. בקומדיה תוכלו לראות כיצד הדמויות מוצאות את עצמן בסיטואציות אבסורדיות לחלוטין ולנסות לחלץ את עצמן מהן בכל דרך אפשרית.
אנשים צופים בקומדיות במטרה להירגע ולא מחפשים בהן איזה משמעות נסתרת. זו הסיבה שז'אנר הקומדיה תמיד היה כל כך פופולרי. אבל בקומדיות סאטיריות, המחבר מגנה לרוב ומגחיך פעולות מרושעות, ביטויים מכוערים של סכסוכים חברתיים ומניעים נמוכים. מתברר שבסאטירה הצחוק משמש כאמצעי לביקורת קולקטיבית.
קומדיות סאטיריות מסוגלות לעורר צחוק מבוטל וצחוק הכחשה. וזה לא קשור לחיוך טוב לב.
אפילו ביצירות בדיוניות, הסאטירה משחקת תפקיד משמעותי מאוד. משמעות מיוחדת ניתנת לאגדות ולסאטירה של סאטירה. בהתבסס על כל התיאורים לעיל ניתן להבחין בהבדלים העיקריים בין קומדיה לסאטירה:
ראשית, להומור קומי אין תפקיד הערכה. אך סאטירה מגנה בחריפות את עוונות האדם ומשפיעה על היווצרות התודעה הציבורית.
שנית, כל הטכניקות הקומיות בנויות על האבסורד שבמצבים ומשחקי מילים. ובסאטירה משתמשים באלמנטים של קריקטורת הגיבורים והגרוטסקה.
שלישית, בקומדיה רגילה, הומור מתבטא בבדיחה טובת לב. אבל קומדיה סאטירית תמיד משקפת עמדה מאשימה, שניתן לחזק אותה על ידי צחוק זועם.
מתברר שלסאטירה ולקומדיה יש השפעות שונות לחלוטין על הצופה. סאטירי יכול לדחוף אדם לביקורת חריפה על סיטואציה מסוימת. ובכן, קומדיה טובת לב מעוררת לעתים קרובות רק רגשות חיוביים אצל הצופה ועוזרת להיפטר מבעיות יומיומיות.
