היא הולכת על פני כדור הארץ וקוצרת את הקציר הנורא שלה. זה מגלם את כל הפחדים מהאנושות ואת כל הציפיות הגרועות ביותר. שירים מוקדשים לה, נוצרים עליה סרטים. הקפוצ'ון השחור והצמה החדה שלה הם שהפכו לשיחת העיר.
עם זאת, לא לגמרי ברור מאיפה בדיוק בדמיונם של אנשים דמות השלד, לבושה בגלימות שחורות רופפות, ובעלת צמה חדה. עם זאת, תוכל להבין אם תרצה בכך.
מוות שחור
באמצע המאה הארבע עשרה, מאסיה לאירופה, עד צפון אפריקה והאי גרינלנד, היה מוות עם חרמש בדמות מגיפה בועית. על פי אחת הגרסאות הוא הופיע אי שם במדבר גובי, כתוצאה משינוי אקלים חד כתוצאה מתקופת הקרח הקטנה.
ראשית, סין והודו נדהמו, ואז אירופה התוודעה לתופעה הנוראית הזו, אליה חדרה יחד עם סוחרים וכובשים מונגולים. על פי ההערכות השמרניות ביותר, כ -60 מיליון איש הפכו לקורבנות המגפה. אז היו מגפות חוזרות ונשנות בשנת 1361 וב- 1369.
רפואה מימי הביניים לא הצליחה להתמודד עם המגפה, וזה הוביל לפריחה של אמונות טפלות, כתות אליליות ורדיפת רעלים. בתקופות אלה הופיעה דימוי המוות הראשון המוכר לאנשים מודרניים. לראשונה הוא הרגיש את עצמו בגרמניה בצורת עלילה אלגורית בציור ובספרות - "מחול המוות". ואז, בתקופת הרנסנס, התדמית הפכה מוכרת לכל אירופה.
תרומה מיוחדת ניתנה על ידי אלברכט דורר, חרט בעל שם בינלאומי שיצר יותר מיצירת אמנות אחת. רבות מיצירותיו מציגות כדוגמה את התיאור הקנוני של המוות. היא הולכת על האדמה ומכסחת אנשים כמו אוזני שיפון. אופן דימוי זה אומץ על ידי אדונים אחרים והתפתח בהדרגה למצב הנוכחי. כיום, כמעט אף אחד לא מעלה על דעתו מוות אחרת, לפחות בסביבה האירופית.
סמליות האוזן
ברעיונות יווניים עתיקים, מצריים עתיקים, האוזן זוהתה בין היתר עם האדם עצמו. איך זרעים נפלו לאדמה, איך נולד נבט מהאדמה המלוכלכת, איך הוא נאסף, מושל, הופך ללחם.
הכל התמלא במשמעות עמוקה. לאוזן העולה היה גם סמל פאלי ומטמורפוזות מוזרות של אב ובנו. ברגע שהאוזן נחתכה, כאילו בעל גוסס, ונקרעה לרסיסים על ידי פלוג, הוא נכנס לשכחה להיוולד מחדש כבן חדש.
כמובן, מוות עם חרמש הוא סמל ברור של הקוצר, כורת אנשים כמו אוזניים בשדה, ואוסף את הקציר הגדול שלו.
