סוציאליזציה של אדם היא תהליך הטמעת ידע, נורמות חברתיות ועמדות פסיכולוגיות המאפשרים לו לתפקד בהצלחה בחברה. זו תופעה, שבלעדיה אי אפשר לדמיין את חייו של כל פרט, ולכן יש לקחת בחשבון את מאפייני החיברות של הפרט ושלביו.
מאפיין
סוציאליזציה של הפרט כתופעה היא היווצרותו של אדם בהשפעת תנאים חברתיים וחוויה. למעשה, זהו הכללה פעילה של הפרט בחיים הציבוריים. תופעה זו היא דו צדדית. מצד אחד, זה כולל הטמעת חוויה חברתית על ידי אדם על ידי כניסה לסביבתו. מאידך, מדובר בהעתקה פעילה של הפרט של קשרים חברתיים עקב פעילותו. כלומר, אדם מטמיע חוויה ומאפשר לסביבה החברתית להשפיע עליו, אך יחד עם זאת הוא עצמו מפעיל השפעה מוצלחת יותר ויותר על החברה הסובבת.
המונח "סוציאליזציה" תואם את המושג המבוסס על העובדה שהחברתיות של כל אדם וילד מצטמצמת לצורך בתקשורת, בעוד שבראשית האישיות היא חברתית. מתברר שהסוציאליזציה של אדם היא תופעה שבגללה סובייקט אסוציאלי בתחילה הופך לאדם חברתי שבבעלותו הנורמות ומודלי ההתנהגות המקובלים בחברה.
שלבי סוציאליזציה באישיות
ישנם חמישה שלבים עיקריים של סוציאליזציה באישיות. השלב הראשון הוא סוציאליזציה ראשונית, כלומר התאמת הפרט לסביבה החברתית, מלידה ועד גיל ההתבגרות. ילדים מקבלים חוויה חברתית באופן לא ביקורתי באמצעות חיקוי והתאמה למציאות הסובבת.
השלב השני הוא אינדיבידואליזציה. זו תופעה המבוססת על הרצון להתבלט. כאן באה לידי ביטוי גישה ביקורתית כלפי נורמות חברתיות, אינדיקציה לייחודיותו של האדם ורצון להבדיל את עצמו.
השלב השלישי הוא אינטגרציה, כלומר הרצון למצוא את עצמו, את מקומו בחברה. אם תכונות האישיות הבסיסיות עונות על הציפיות החברתיות, שילוב נחשב למוצלח. אם זה לא קורה, החיברות של האישיות כתופעה מתחילה להתבסס על חיזוק האגרסיביות, סירובו של הפרט מהאינדיבידואליות שלו ותכונות שליליות אחרות.
השלב הרביעי נקרא צירים ונחשב הארוך ביותר, מכיוון שהוא מכסה את כל תקופת פעילותו של האדם. בשלב זה האדם ממשיך להטמיע חוויה חברתית ולתרגם אותה לחיי חברה.
השלב החמישי הוא פעילות לאחר הלידה, כאשר אדם מעביר את הניסיון החברתי המצטבר לדור הצעיר.
ניתן לראות שהסוציאליזציה של אדם כתופעה מכסה את כל חייו של האדם, ומאפשרת לו להיות חבר מן המניין בחברה.
