למרות העובדה שנשים מודרניות יודעות כמעט הכל על תפיסה, התפתחות של ילד ברחם ולידה, זה נשאר משהו הדומה לקודש, משהו בלתי מובן וקדוש.
מטרתה של אישה בתחילת המאה הקודמת הייתה ליצור נוחות בבית, להביא ילדים לעולם ולדאוג להם ולבעלה. ואם נשים מודרניות בלידה נמצאות בפיקוח מתמיד של מומחים, גינקולוגים ורופאי נשים מוסמכים, הרי שסבתותיהם הגדולות לא היו בעלות מושג שהריון ולידה זקוקים לשליטה או לנוכחות של רופא. המשפחה, ככלל, הייתה גדולה, במיוחד בקרב איכרים ועובדים, הלידה הייתה תהליך טבעי והתרחשה, במקרה הטוב, בנוכחות מיילדת כביכול. לרוב, מיילדות הפכו לנשים אלמנות שנאלצו איכשהו להאכיל את ילדיהן, ולא היו מסוגלות לעשות שום דבר אחר, הן עזרו לנשים בלידה. כל הכללים הקשורים למהלך ההריון והלידה קשורים יותר לאמונות טפלות, אך לא לרפואה, ולמצבים שבהם הם ילדו לפני המהפכה לא היה כמעט שום קשר עם אלה המודרניים.
כללי התנהגות לאישה בהריון בראשית המאה העשרים
הריון נחשב לברכה שניתנה מלמעלה, ואישה נאלצה להתנהג בהתאם, כלומר לא לבצע מעשים לא הולמים, כדי לא לגרום לכעס של אלוהים כלפי הילד עצמו. על פי סימנים, חטא, עבודה בחגים או עבודות יד עלולים לגרום לכך שהילד מסתבך בחבל הטבור ברחם או במהלך הלידה, או מכוסה בכתמי לידה מכוערים. היה אסור בהחלט להסתפר, לבקר בבית בו הם מתכוננים להלוויה ולתלות את הבגדים המכובסים. עם זאת, אי אפשר היה להיות עצלן, והאם הצפויה עשתה עבודות פשוטות בבית ואפילו בשטח. בנוסף, על האישה ההרה להתפלל ללא לאות להיפטר מהנטל בקלות וללא פגיעה בעצמה, בילד.
איך הייתה הלידה
נשים של אז לא חששו מלידה, שכן מילדותן רבות מהן נאלצו להתבונן בתהליך זה. במשפחות עניות הם ילדו ממש בבית, שהורכב מחדר אחד או שניים, וילדים צעירים יותר, במיוחד בנות, נאלצו לעזור לאישה בלידה. אם הייתה הזדמנות, הוזמנה מיילדת, שסיפקה את כל התמיכה האפשרית - הקלה על הכאבים בעזרת תמיסות צמחים או קומפרסים, אמרה לאישה את סדר הפעולות ולקחה את התינוק, דאגה שלא ייפול, חתך חבל הטבור. במשך זמן מה לאחר לידת הילד הגיעה המיילדת לבית האישה בלידה, פיקחה על מצבה ובריאות התינוק. אך ברוב המקרים, נשים התמודדו בכוחות עצמן ובעזרת קרובי משפחה, לפעמים אפילו בשדה או ברפת, שם נתפסו ברגע תחילת הלידה.
