ב- 4 ביולי 2012, מומחים מטעם הארגון האירופי למחקר גרעיני (CERN) הודיעו כי גילו לבסוף את בוזון היגס. קיומו של חלקיק היפותטי שכזה נחזה לפני כחמישים שנה, אך ניתן היה לקבל אישור מעשי להשערה זו רק לאחר השקת הקולדר הגדול של הדרון.
באמצע שנות ה -60 של המאה הקודמת, מרצה ידוע מעט באוניברסיטת אדינבורו, פיטר היגס, ניבא את קיומו של חלקיק מיוחד, שהוא הבסיס למודל המודרני של היקום. מסיבה זו כונה בוזון היגס "החלקיק של האל". ה- LHC - Collider Hadron הגדול, שהוא מתקן גרנדיוזי לחקר חלקיקים אלמנטריים, עזר לאשר באופן ניסיוני את קיומו של חלקיק.
היגס הציע שקיים מדיום מסוים או שדה "מחמיר", שעף דרכו חלקיקים אלמנטריים מתחילים לתקשר איתו. ככל שהאינטראקציה חזקה יותר, החלקיק פורץ לאט יותר דרך המדיום, וחלקיק זה יש יותר מסה. במעגלי הפיזיקאים עלה רעיון: באמצעות מאיץ עוצמתי "לצבוט" חלק מהשדה, לסדר מעין "המפץ הגדול הפוך".
על פי חוקי מכניקת הקוונטים, השדה "המחמיר" אותו חיזה היגס מורכב מקוונטים, שהם בו זמנית גם גל וגם חלקיק. הכמויות של שדה היגס ההיפותטי נקראות בוזונים במדע.
רעיון הניסוי היה לשבור זוג המורכב מפרוטון ובוזון היגס עם השפעה חזקה. זה יאפשר לראות את הפרוטון המשוחרר, שהפך לפוטון של אור ללא מדיום ספציפי וחלקיק אחר - בוזון היגס המבוקש.
הניסויים החלו בתחילת שנות השמונים במתנגן הראשון שנבנה על ידי הארגון האירופי למחקר גרעיני. באותה תקופה לא ניתן היה למצוא את בוזון היגס, אך תוצאות ביניים מעודדות רבות התקבלו. לאחר מכן נמשכה העבודה בקוליידר הגדול של הדרון, שנבנה באזור אגם ז'נבה. ניסויים חדשים נמשכו יותר מאחת עשרה שנים ואפשרו לתקן את פרמטרי המחקר, כמו גם לקבוע את טווח המדידה.
מספר שנים של המתנה והוצאות משמעותיות על פרויקט המחקר השתלמו. בהודעה רשמית לעיתונות של CERN מיום 4 ביולי 2012, נאמרה זהירה כי זוהו סימנים ברורים לקיומו של חלקיק חדש, המשתלבים במסגרת התיאוריה שהעלה היגס. למרות הסבירות הקיימת לטעות, רוב הפיזיקאים בטוחים כי החיפוש אחר בוזון היגס הושלם בהצלחה.
