שרימפס ימי הם סרטנים השייכים לפקודת דקפוד (Decapoda). בית הגידול העיקרי שלהם הוא הים, אך ישנם מינים שהצליחו להסתגל למים מתוקים.
שרימפס נקי יותר
ליד האיים הקטנים של שונית המחסום הגדולה חיים כ -250 מיני שרימפסים ומתרבים בבטחה, אחד מהם הוא שרימפס המנקה או הבוקסר. סוג זה של סרטנים מעדיף לאכול מיקרואורגניזמים ימיים שיש לקצור על קרקעית הים או ליד פוליפים אלמוגים. המנה הטעימה ביותר על שולחן ארוחת הערב שלהם, לעומת זאת, היא דגים מחוץ לטפילים. שרימפסים אלה עם האנטנות הארוכות שלהם וצבעיהם הבהירים מפתים דגים לעצמם, ואז ממשיכים לנקות את קשקשתם.
על מנת למשוך את תשומת לב הדגים למקלטו, השרימפס הנקי יותר מתחיל לנענע את טפריו הלבנים-אדומים הבהירים, בעוד שפם הזיפים הארוך בצורת מניפה מתחיל לנוע. בתהליך ניקוי פני הדג, שרימפס אוכלים את האקטופרזיטים החיים עליו. לאחר מכן, הדג שכבר נוקה מפריש ריר מיוחד, כאות תודה על העבודה שנעשתה.
שרימפס נמר
מולדת סרטני הנמר היא דרום סין. כאן, בנחלים ובנהרות רדודים קטנים עם קרקע סלעית, חיות מושבות שלמות של סרטנים אלה. בשל תנאי אקלים במאגרים כאלה, אין כמעט צמחייה גבוהה יותר, אך אצות נימה גדלות בשפע מאוד, אשר שרימפס הנמר ניזון מהן. דטרוס, שמתפרק בתחתיתו, הוא גם מוצר מזון מסורתי. לעתים קרובות מאוד מדובר בחלקי צמחים מתים, עץ נרקב של עצים שנפלו או עלים שנפלו. במצע זה מתפתחים מיקרואורגניזמים שונים - האצות הפשוטות ביותר, פטריות וחיידקים שונים.
שרימפס סטנופוס
סרטנים אלה חיים במים החמים של החוף המערבי של אפריקה. האלמנט המקורי שלהם הוא קרקע בוצית צמיגה ליד פתחי הנהר, שם הטמפרטורה של שכבת המים היא בטווח של 16-21 מעלות צלזיוס. כאן, בשעות היום, שרימפסים מתחבאים בתוך השלוחה, ועם פרוץ הלילה הם זוחלים ממנה ומתחילים לחפש לעצמם אוכל. אבות קטנים יותר הופכים לרוב לנושא הציד שלהם. היצרנים הגדולים במיוחד החיים בסביבת קו המשווה יכולים לחפור את אדמת המאגר עם כפותיהם באופן פעיל, לחלץ את שורשי צמחי המים ואת שרידיהם האורגניים כמזונם היומיומי. לפעמים שרימפס לא נרתע מחגיגה על חרקים החיים בסמוך למאגר: פוליצ'טים, דפניה, קורטרה.
