אי אפשר לדמיין את חוף הים ללא ריח מריר של מי מלח, שקשורים מאוד לחופשות הקיץ ולחול החם של החוף. אף על פי כן, עוד מהילדות כולם יודעים בוודאות שאי אפשר לחלוטין לשתות מי ים, אם כי רבים אינם מבינים מדוע.
במבט ראשון נראה כי מים הם מים, כולם שקופים באותה מידה וזורמים בחופשיות. למרות הדמיון החיצוני, לים ולמים מתוקים יש תכונות כימיות ופיזיקליות שונות, וזו הסיבה לחוסר האפשרות לשתות מי מלח. סיבה זו נעוצה בפיזיולוגיה אנושית, שאינה מותאמת לתכולה המוגברת של מלחים המומסים במי ים. במהלך היום על מבוגר לשתות כ -3 ליטר מים, וכמות זו נחוצה כדי לשמור על התפקוד התקין של כל האיברים והמערכות. נפח זה אינו נפח המים שאתה שותה, אלא הנוזל שאתה סופג עם האוכל. אך יחד עם זאת עם הנוזל הזה, אתה לוקח כמות מסוימת של מלח אכיל. זהו צעד חשוב בשמירה על איזון המלח במים, מכיוון שאדם אינו יכול לחיות זמן רב ללא מלח. עם זאת, מי ים מכילים כל כך הרבה מלחים שונים שמערכת ההפרשה של הגוף אינה יכולה להתמודד איתם. במצב נורמלי, כאשר כמות כזו של מלחים נכנסת לדם, הגוף מנסה להסיר אותם בהקדם האפשרי, אך הדבר ידרוש הרבה יותר מים מהאדם שצרך. העניין הוא שלא כל הנוזלים הנספגים על ידי האדם מופרשים מהגוף בצורת שתן, אלא כשליש ממנו. לכן, בעת שימוש במי ים, הגוף מוצא את עצמו במעגל קסמים, בו נדרשים יותר ויותר נוזלים להסרת מלחים, ועלייה בכמות מלח הים תגרום לעלייה בכמות המלח בדם ו הפרה של איזון המים-אלקטרוליטים בגוף. מי ים אינם מתאימים לשתייה, לא רק לבני אדם, אלא גם לכל שאר בעלי החיים בעלי הדם החם. הכליות אינן יכולות להתמודד עם תכולת מלח כזו בגוף, ולכן לאחר זמן קצר מאוד הן מתחילות להיכשל. לא פעם, אנשים נאלצים לשתות מי ים בגלל טרופות ספינות בים הפתוח כאשר אין דרך אחרת לשרוד. הוא האמין כי שתייה כזו יכולה להאריך את החיים ב 2-3 ימים, אך לא ידוע אם סיכון כזה מוצדק, מכיוון שייתכן בהחלט שמלחים יפגעו בגוף הרבה יותר מסירוב כפוי של מים.
