השערה סטטיסטית היא גרסה של קביעות אפשריות המצייתות לתופעה הנחקרת. השערה סטטיסטית פשוטה קובעת את ערכי הפרמטרים של חוק התפלגות הסתברות יחיד או צורתו. השערה מורכבת מורכבת משערות פשוטות רבות.
צעדים לבדיקת השערות סטטיסטיות
המהות של בדיקת השערות סטטיסטיות היא לאשר או להפריך הנחות תיאורטיות על בסיס הנתונים המעשיים שהושגו ולמזער שגיאות ושגיאות. ראשית, מושא המחקר מוצג בצורה של השערה סטטיסטית. לאחר מכן נבחרים מאפייניו וההשערות הנבדקות והחלופיות, תוך התחשבות בניתוח השגיאות האפשריות והשלכותיהן.
נקבע שטח הערכים המותרים, האזור הקריטי, כמו גם הערך הקריטי של הקריטריון הסטטיסטי. הערך בפועל של הקריטריון הסטטיסטי מחושב. משווים את הערכים התיאורטיים והמעשיים של הקריטריון. ההשערה מתקבלת או נדחית על פי תוצאות הבדיקה.
ניתוח מחקרי סטטיסטי
בבדיקת השערות על פי אחד הקריטריונים יתכנו שתי החלטות שגויות - טעות מהסוג הראשון: דחייה שגויה של השערת האפס וקבלת החלטה חלופית. שגיאה מסוג II: קבלה שגויה של השערת האפס במקום דחייה. ניסוח השערה חלופית עשוי להשתנות. הכל תלוי אילו חריגות מערך ההשערה חשובות יותר. אלה יכולים להיות חיוביים ושליליים, או שניהם.
הניסוח קובע את גבולות האזור הקריטי, כמו גם את טווח הערכים המותרים. אזור קריטי הוא אזור בו פרמטרי המחקר נופלים לתוכו מוביל לסטייה. האפשרות של פרמטרי קריטריון ליפול לתחום זה שווה לרמת המשמעות המקובלת.
אם הנתונים שהתקבלו נכנסים לטווח הערכים המותרים, הרי שההשערה שהועלתה אינה סותרת את הנתונים בפועל ואינה נדחית. אם הערך המחושב של הפרמטר נופל לאזור הקריטי, השערת האפס סותרת את הנתונים בפועל ונדחית כתוצאה מכך. אזורים אלה מופרדים זה מזה על ידי נקודות קריטיות או גבולות האזור הקריטי.
הגבול יכול להיות דו-צדדי או חד-צדדי, תלוי באופן ניסוח ההשערה האלטרנטיבית. הקריטריון הסטטיסטי קובע עד כמה ההשערה תואמת את הנתונים בפועל, האם ניתן להשאיר אותה או שיש לדחותה. בדיקת השערות סטטיסטיות מאפשרת לקבל החלטה סופית לגבי דיוק ההנחה ההיפותטית.
