רשימת המחברים היא יחידה מיוחדת הנפוצה בקרב אנשים הקשורים לספרות. זוהי שיטה למדידת נפח הטקסט המקובל בתחום זה, המשמשת בין היתר לחישוב תמלוגים.
נפח גיליון המחבר
בקרב אנשים שמתמודדים רק מדי פעם עם הצורך לקרוא או לכתוב טקסט, מקובל למדוד את נפחו ביחידות סטנדרטיות - עמודים, לעתים רחוקות יותר בסימנים. עם זאת, בקרב כותבים מקצועיים, מגיהים, עורכים ומומחים אחרים שתחום עיסוקם הוא יצירות ספרותיות, לעתים רחוקות משתמשים בשיטת מדידה זו.
ישנן מספר סיבות לסירובן של היחידות המקובלות למדידת נפח הטקסט על ידי מומחים כאלה. ראשית, מדידת הטקסט, למשל, לפי עמודים, אינה מדויקת מספיק, מכיוון שהדבר מצריך ציון פרמטרים נוספים, למשל רווח בין שורות, גודל גופן ועוד. בנוסף, כותבים מקצועיים בדרך כלל עוסקים בטקסטים בנפח משמעותי למדי, ולכן נוח יותר להשתמש ביחידות גדולות יותר למדידתם.
כתוצאה מכך, התעשייה הספרותית פיתחה גישה משלה למדידת נפח הטקסטים. היחידה העיקרית עבורם הייתה גיליון המחבר כביכול, שגודלו נלקח בשווי של 40 אלף תווים, אשר בנוסף לאותיות ומספרים כוללים גם סימני פיסוק ורווחים. במונחים סטנדרטיים, בהתאם למרווח השורות, גודל הגופן ומאפיינים אחרים של הטקסט, גיליון מחבר אחד שווה ערך לכ- 22-23 עמודי A4.
גיליון המחבר, אם כן, הוא הדרך העיקרית למדוד את כמות העבודה שביצע מחבר הטקסט או עובדי הספרות שתפקידם כולל הכנתו להדפסה, למשל, עורכים או מגיהים. יחד עם זאת, מיד לפני ההדפסה, בנוסף למספר דפי הטקסט של זכויות היוצרים, נהוג לספור גם את מה שמכונה דפי חשבונאות ופרסום: הם אינם נבדלים מזכויות היוצרים במספר התווים, אך הם כוללים מידע נוסף, למשל הערות, תוכן ואחרים.
פורמטים מיוחדים
יחד עם זאת, יש להדגיש כי בהבנה המתוארת, המונח "דף המחבר" חל רק על טקסטים רגילים, כלומר כתובים בפרוזה עם עיצוב סטנדרטי. עבור סוגים מיוחדים של יצירות מחבר, מוחלים פרמטרים נפרדים לחשבונאות על נפח גיליון המחבר.
לכן, אם אנחנו מדברים על יצירה פואטית, 700 שורות טקסט נחשבות ליחידת הנפח של גיליון המחבר. אם עבודתו של המחבר מוצגת בצורה של איורים, גרפים, טבלאות וחומר דומה שלא ניתן לקחת בחשבון על ידי קביעת נפח הטקסט, נהוג לקחת זאת בחשבון במספר הסנטימטרים המרובעים. לכן, במקרה זה, 3000 סנטימטרים רבועים של חומר כזה מוכרים כגיליון המחבר.