ייצור עבודות יד הוא עדיין מרכיב משמעותי למדי בכלכלת מדינות מסוימות, אם כי במבט ראשון זהו מושג מיושן. ישנם מספר קריטריונים להבחנה בין מלאכת יד, מלאכת יד וייצור מפעל.
מי הם בעלי המלאכה?
המילה "מלאכת יד" מקורה בקונסטר הגרמני, שפירושו "אומן, אומן". עם זאת, עצם התופעה של ייצור עבודות יד נוצרה הרבה יותר מוקדם מכיוון שעם שחר הציוויליזציה האנושית לא יכולה להיות שום שאלה של ייצור המוני כלשהו, וכל הסחורות החומריות הופקו בנפרד.
על פי אחת ההגדרות, ייצור עבודות יד הוא יצירת קבוצות קטנות של מוצרים מסוימים, ככלל, ללא שימוש במכשירים טכניים מורכבים. למעשה, ייצור עבודות יד הוא צלב בין מלאכה לייצור המוני בסביבת מפעל, בעל תכונות מסוימות של כל אחד מסוגי פעילויות הייצור הללו.
למרות העובדה שיש הרבה מאוד משותף בין עבודות יד לאומנים, ההבדלים בין ייצור עבודות יד למלאכה אינם מאפשרים לשלב אותם לסוג פעילויות אחד. אם אומן, ככלל, עובד על פי הזמנה, כלומר, הוא יוצר דבר זה או אחר בעותק אחד, בעלי מלאכה מייצרים המון דברים (אם כי קטנים) למכירה.
באשר לייצור המוני, זה שונה מפעילות עבודות יד בהיקפי עבודה גדולים מאין כמוה, כמו גם משימוש באמצעי ייצור היי-טקיים, בעוד שבעלי מלאכה משתמשים בעיקר בעבודת כפיים. מטבע הדברים, במקרה של ייצור עבודות יד, לא ניתן לדבר על שיטת העבודה המסוע, אם כי חלוקת העבודה קיימת גם כאן.
ייצור עבודות יד בעולם המודרני
בעולם המודרני שיטת הייצור של המפעל תופסת מעמד מוביל, אך ישנן קבוצות רבות של סחורות המיוצרות על ידי אומנים. למשל, תכשיטים הם בעיקר תוצר של פעילויות בעבודת יד. כך גם לגבי מוצרי יוקרה, תחפושות ואביזרים אתניים ולאומיים שונים. עם זאת, אפילו מעצבים המייצרים אוספי בגדים למכירה יכולים להיקרא אומנים, מכיוון שהם עומדים בכל הקריטריונים.
ייצור עבודות יד הוא עדיין אחד המרכיבים העיקריים בכלכלת מספר מדינות עם אורח חיים שמרני. ישנם אומנים רבים במיוחד במדינות דרום מזרח אסיה: הודו, נפאל, וייטנאם, תאילנד, סין. ענפי מלאכה כאלה קיימים בהצלחה, הודות למדיניות הסובלנית של מדינות ביחס לעסקים קטנים. זה מאפשר לאומנים להתחרות בתעשיינים ואפילו בתאגידים רב לאומיים. בנוסף, דבר המיוצר במספר עותקים מוגבל (וקצב ייצור עבודות היד תמיד מוגבל) מוערך יותר ממוצר מפעל ללא פנים.
