יפן היא מדינת אי באוקיאנוס השקט, שתושביה הם הראשונים על פני כדור הארץ שחוגגים יום חדש. כל שכנותיה של יפן ממוקמות ממערב, אז האזכור הראשון של יפן בספר סיני מתאר אותה כמדינה במזרח, ממנה זורחת השמש.
אגדה עתיקה אודות בריאת יפן מספרת כי האח והאחות האלוהיים איזנאגי ואיזאנמי ירדו מהשמיים אל מרחבי המים הכחולים לאורך הקשת. המים התמזגו עם השמים ולא ניתן היה להבדיל מהם. ואז איזאנאגי היכה במים בחרבו. מחרוזת טיפות התגלגלה מטה מחרב החרב והפכה לשרשרת איים מעוקלת מעל המים. ברור שהחרב הייתה גדולה למדי, מכיוון שבארכיפלג היפני היו כמעט שבעת אלפים איים.
דרך ההרים עד אור הבוקר
עם שחר של תקופתנו, מדינת אי קטנה בשם וו והייתה בבדיחה מוחלטת לסין. ביפן הייתה תקופה של פיצול פיאודלי וסכסוכים אזרחיים.
בהדרגה, אחת החמולות הלוחמות, יאמאטו, התחזקה מהאחרות והחלה לאחד את האדונים הפיאודלים שתחת שלטונו. הפיצול הוחלף בריכוזיות, ואיתו תרבות ושגשוג. במאה ה -5 לספירה המילה "יאמאטו" (שתורגמה כ"שביל ההרים ") הפכה לשם נרדף ליפן.
בסביבות שנת 600 כתב הנסיך היפני יורש העצמאות שוטוקו במכתב לקיסר סין: "מהארץ בה השמש עולה לארץ בה השמש שוקעת." הסינים לא אהבו את הטיפול הזה, מכיוון שהוא הצביע על כך שיפן נבחרה על ידי השמש עצמה.
על פי האגדה, הקיסר היפני הראשון היה צאצא ישיר של אלת השמש אמטרסו. היא ירשה את האדמה מהוריה איזאנאגי ואיזנאמי ושלחה את נכדה ניניגי לשלוט באיי יפן. הקיסר נשא את התואר טנו, שפירושו "אדון שמימי".
כאשר בוצעה רפורמה בקרקעות, שהכריזה על כל הארץ כרכוש המשפחה הקיסרית, נודעה יפן רשמית כארץ השמש העולה. סין יכלה להשלים רק עם השם הזה, כמו גם עם עצמאותה של יפן.
עתיד מאושר של מדינה קטנה
השם העצמי של יפן הוא "ניפון" או "ניהון". שתי האפשרויות הללו מאויתות זהות ומורכבות משני הירוגליפים: שמש ושורש, התחלה. התרגום המילולי של ביטוי זה נשמע כמו "ראשית השמש", "שורש השמש", כלומר זריחה. בסידור פיוטי - ארץ השמש העולה. עם בוא אור היום, היפנים קשרו אושר ושגשוג עתידי, ולכן שם המדינה הזה הדגיש את עתידה המאושר.
החרצית, שהסידור שלה דומה לקרני השמש, הפכה לסמל של יפן. פרח זה מתואר על כריכת הדרכונים, על חותם המדינה והוא סימן הבית הקיסרי של יפן. להירוגליף "קיקו" שתי משמעויות: חרצית ושמש. הדגל הלאומי של יפן מתאר עיגול אדום על רקע לבן, המייצג את השמש העולה.
