למרבה הצער, נושא מתן הסיוע לאנשים שנפגעו מאסון טבע, במיוחד מהצפה, נותר רלוונטי למדי. הרופאים אומרים כי עזרה ראשונה, הניתנת ישירות בזירת התאונה, חשובה במיוחד, בעוד שכוחות ההצלה המאורגנים טרם הגיעו לאזור האסון.
לאסונות טבע, כולל שיטפונות, יש מאפיינים משלהם המשפיעים על טקטיקות פעולות החילוץ ועל מתן סיוע רפואי. יש חשיבות רבה להיקף האסון, האזור המוצף והנזק שנגרם על ידי האסון. אנשים נחשפו לזרמי מים קרים, רוח וגורמים מטאורולוגיים אחרים. מצבם של המחולצים מכביד במיוחד על ידי התודעה שהם נותרו חסרי בית, שתיית מים ואוכל.
שיטפונות מאופיינים בפגיעות כמו נזק מכני, היפותרמיה. אם השפעת היסודות לוותה בגל פריצת דרך, כמו במקרה של הרס סכרים, פצעים מההשפעות המזיקות של פסולת הנעים בזרמי מים וההשפעה הדינמית על גוף האדם של גל הפריצה עצמו אופייניים..
נפגעי שיטפון המועברים למקום בטוח עלולים לסבול מצמרמורת עצבים, חנק והיפותרמיה, העלולים לגרום לדלקת ריאות נוספת. הדבר הראשון שיש לעשות הוא להסיר מהקורבן בגדים רטובים, לבחון את גופו לגבי פציעות ופגיעות, לטפל בפצעים וחבורות, לתקן שברים, אם בכלל. אחרי זה אתה צריך לחמם את האדם: לשפשף את גופו (במקום שאין בו פצעים), להחליף לבגדים יבשים חמים, לתת לו שתייה חמה.
בנוסף, אנשים שחוו סוג כזה של לחץ חווים לעיתים קרובות הלם פסיכולוגי ומצב של טיפשות. ברגעים אלה, הדבר החשוב ביותר הוא שקורבנות השיטפון ירגישו מוגנים ויבינו שהם כבר לא בסכנה. כוחות ההצלה צריכים לשלוט בחוזקה ברגשותיהם ובמצבם, לפעול בביטחון וברוגע, לדבר עם הניצול בעדינות, אך רק למהות מה שקרה.
בעת בחינת הקורבן, על המציל להתייחס למעשיו ולהסביר מה הוא עומד לעשות על מנת לשמור על בריאותו של האדם המציל. כאן אתה צריך לענות בכנות על שאלותיו, ואם אינך יודע את התשובה, פשוט הודה בכך. הקורבן זקוק לעידוד מתמיד, גם אם הבדיקה הסתיימה וניתן את הסיוע הנדרש.
