כבר באלף השלישי לפני הספירה קמו ההתנחלויות הראשונות על גדות הנהרות המפליגים ועל חופי הים, ששימשו להגנה על המדינה מפני התקפה, לפיתוח מלאכה ולסחר פעיל ויחסי ציבור עם מדינות אחרות. עקב הגידול המהיר בשגשוגן של התנחלויות אלה, התרכזו בהן עד מהרה האוכלוסייה העשירה וגופי השלטון במדינה. כך קמו הערים הקדומות הראשונות, שהולידו את תהליך העיור.
החלה להתקיים גידול במספר הערים, גידול מתמיד במספר האוכלוסייה העירונית, טיפוח אורח חיים עירוני. בכל התקופות שלאחר מכן, הערים השפיעו רבות על התפתחות המדע, האדריכלות והתרבות, על היווצרותן ופיתוחן של ייצור תעשייתי, על היווצרות יחסי כסף-סחורות, על התמורות המהפכניות של המערכת החברתית כמעט בכל המדינות. החברה, התרבות, התהליכים הדמוגרפיים שלה התחזקה משמעותית מתחילת המאה ה -19. זה נבע מריכוז מרכזי תעשייה גדולים בערים, פיתוח תחבורה ותקשורת, נגישות קלה יותר לאזרחים להישגי הרפואה ומגזר השירותים המתפתח. כתוצאה מכך נדדה שכבה עצומה של אוכלוסייה כפרית בחיפוש אחר רווחים ראויים וחיים טובים יותר. בתקופה שראשית המאה ה- 19 ועד סוף המאה ה- 20, האוכלוסייה העירונית בממוצע על פני העולם גדלה מ- 5% ל- 41%. תהליך העיור אינו נובע רק מגירת האוכלוסייה הכפרית. לאחר הקמת מפעלים תעשייתיים ביישובים כפריים הם הופכים לעיירות קטנות. יישובים הנופלים לגבולות העיר המתרחבת נשפכים לתוכה כיחידה טריטוריאלית מבנית. בנוסף, חלה עלייה מתמדת בהגירת המטוטלת כביכול, כאשר אוכלוסיית הפרברים, הממשיכה להתגורר ביישובים כפריים, נוסעת לעבודה וללימוד בעיר מדי יום. העיור של המדינות המתועשות הביא לריכוז של חלק ניכר מאוכלוסייתן בערים ולשלטון רב של האוכלוסייה העירונית על האוכלוסייה הכפרית. הנציגים הבולטים של מדינות עירוניות הם בריטניה הגדולה, שבדיה, בלגיה, גרמניה, אוסטרליה, ארה ב. כמו גם קנדה, ישראל, יפן וניו זילנד. בהם מספר התושבים העירוניים הוא יותר מ- 70%. מאפיין של התפתחות העיור הוא האטה בקצב הצמיחה של מספר התושבים העירוניים, עם נתח העולה על 70%. ולעצור כשמתקרבים ל- 80%. רק במדינות המתפתחות באזור האפרו-אסייתי נשמרת שכיחות התושבים הכפריים על אוכלוסיית הערים. התפתחות העיור בשלב הנוכחי הובילה להיווצרות התושבים העירוניים, כאשר גידול האוכלוסייה בפרברים עצומים עולה על האוכלוסייה. צמיחה בעיר גדולה, שהיא מרכז התיישבות. תופעה זו נפוצה בצפון אמריקה, בלגיה, הולנד ומוסקבה. בנוסף, בקנדה, בשבדיה, באיטליה ובצרפת חל שינוי בכיוון ההגירה של האוכלוסייה מהתושבים העירוניים והערים הגדולות (מגה ערים) לערים בינוניות וקטנות. ערי מגורים עם אוכלוסייה של יותר ממיליון אנשים אינם אטרקטיביים יותר לעסקים ולמחייה בגלל אקולוגיה ירודה, עומס תחבורה ועלויות דיור גבוהות. בנוסף, התפתחותם של מפעלים תעשייתיים בהם אינה מספקת מקומות עבודה לאוכלוסייה המוגברת. פיתוח עיור במדינות עם רמות חלשות של אזורי שכונות עוני. זה גורם לעלייה במתח החברתי והגירת האוכלוסייה הצעירה למדינות מפותחות.
