מבחינה היסטורית, מקום הולדתו של סגנון הבארוק הוא איטליה, או ליתר דיוק - רומא, פירנצה, ונציה ומנטובה. תקופת הבארוק, שסימנה את הרוח המתהווה של התרבות המערבית, עמדה בניגוד לרעיונות קלאסיים בספרות ובאמנות.
הוראות
שלב 1
אפשר רק לחלום על המקור החד משמעי של המילה "בארוק". יש הטוענים כי שורשיה הם בברוקו הפורטוגזי, שפירושו "פנינה בעלת צורה לא סדירה" או "פנינה עם סגן". מישהו חושב שהמילה מגיעה מ- verruca הלטינית, שפירושה "מקום של פגם באבן יקרה." אחרים סבורים שהמילה היא ממוצא איטלקי: מברוקו האיטלקית מתורגם כ"מוזר "," מוזר "," מגוחך ". במובן זה, סגנון הבארוק נשא פרשנות שלילית. חסידי הקלאסיציזם כינו את המילה "בארוק" כל מה שסטה ולו במעט מהקנונים של הקלאסיקות, מה שהיה עבורם טעם רע ברור.
שלב 2
במובן הכללי, סגנון הבארוק מאופיין בחגיגיות, ביטוי מוגזם, דינמיות, מתח, הרצון לשלב ז'אנרים שונים של אמנות, רפורמיזם. כל סימני ההיכר הללו של הבארוק כסגנון באו לידי ביטוי בו בין השאר בהשפעת התקופה שקשורה לגילויי קופרניקוס. סגנון הבארוק, כמו רעיונותיו של קופרניקוס, היה חדשני, והגדיר מחדש את השקפת העולם, האדם ומקומו בעולם הזה. הייתה הפסקה במסורות שהיו קיימות קודם.
שלב 3
מצד שני, כל מה שיש לו ביטוי מתמטי מוכר כנכון. כלומר, זהו גם עידן התבונה וההארה. הטבעיות נדחית על ידי סגנון הבארוק, בשלב זה היא שם נרדף לבורות, וולגריות, זוועה. נשים לובשות מחוכים, מלבינות את פניהן ועוטות על ראשן תסרוקות לא טבעיות ופרועיות. גברים חובשים פאות, מגלחים את שפם וזקנם ומשתמשים בבושם. הכל לא טבעי, ואי הטבע הזה מושר. כל הרצונות והדחפים הטבעיים נוצרים בעידן הבארוק על ידי עקרונות התבונה, בין אם זה תיאבון או משיכה למין השני. תיאבון, למשל, מעודן בזכות המצאת נימוסי השולחן. אגב, מזלגות ומפיות הופיעו דווקא בעידן הבארוק.
שלב 4
אלוהים נראה לאיש הבארוק לא כמושיע, אלא כיוצר ואדריכל. כמו שען גדול, הוא יצר את המנגנון הזה שנקרא העולם. מכאן ההשתכנע כי אין לו תועלת להתפלל, אך הוא צריך ללמוד ממנו. רובינסון קרוזו והברון מינכהאוזן הפכו לגיבורים של תקופה זו. הם מאששים הרפתקאות, תגליות, הטבועות כל כך בעידן הבארוק. כל הדינמיות, הבהירות והפראמויאנס של סגנון הבארוק התגלמו ביצירותיהם של רובנס וקרוואג'יו.
