מבין התופעות המטאורולוגיות, סופות רעמים הן אולי המסתוריות ביותר. תהליכים פנימיים רבים של סערה רגילה אינם מובנים אפילו למדענים, שלא לדבר על פשוטי העם. זה הגיוני שלעיתים קלפי הרעמים החזקים ביותר משרים אצל אנשים פחד לא רציונלי, שהכי קל להתגבר עליו על ידי הבנה מהו רעם.
פלאש בוהק, המסמן את תחילתו של גשם רציני, נקרא "ברק". בעננים בזמן הגשם מצטבר מטען חשמלי עצום, והגיוני שהוא מחפש שימוש לעצמו. מכיוון שאין מה "לתפוס" מלמעלה, האנרגיה יכולה רק לפגוע בקרקע (או משהו מתכתי - מוט ברק, למשל). המטען ששוחרר במקרה זה הוא עצום: המתח מגיע ל 50 מיליון וולט!
זה הגיוני כי הפריקה משפיעה באופן משמעותי על כל מה שמסביב, בפרט על האוויר בסביבה הקרובה. האנרגיה הקולוסאלית בשבריר שנייה מחממת את החלל שמסביב עד 30 אלף מעלות צלזיוס, מה שמייצר מיד גל קול הנקרא רעם.
אור נע פעמים רבות מהר יותר מהצליל, ולכן אם הכל קורה באותו זמן בנקודת ההשפעה, אז עיכוב ניכר מופיע כבר במרחק של כמה קילומטרים. זו הסיבה הראשונה מדוע הרעם אינו מסוכן: זו רק תוצאה, כשאתה שומע את זה, אתה יכול להיות בטוח שהמכה העיקרית כבר עברה.
אבל אם ברק מהבהב רק פעם אחת, מדוע הרעש נמשך מספר שניות ברציפות? דמיין את עצמך ביער. אם אתה צועק בקול רם מספיק, אז הצליל יקפיץ את האובייקטים שמסביב (עצים, עלים, אדמה) ויחזור אליך בצורה של הד. רעש הרעם חזק במקצת מצעקתך, אך העיקרון נשאר זהה: המשקף מעל פני האדמה, עננים, מעוות באוויר, הוא מגיע לנקודה לא מיד, אלא "מתוח" משהו. זכרו שאף אחד עדיין לא סבל מההד: במובן הזה, רעמים אינם מסוכנים כלל.
עם זאת, לא הכל ורוד כל כך. עכשיו ברור שרעמים הם רק צלילים, אבל קול יכול גם לפגוע: אם זה חזק מדי, כמובן. ישירות ליד הברק, התנודות מגיעות ל -120 דציבלים, המהווים רק גבול השמיעה של האדם הממוצע ושווה בערך לרעש של מטוס הממריא. אם אינך מורגל להתפוצצות של רימונים בסביבתך הקרובה ואין לך אוזן למוזיקה, הרי שתופעות עוריות לא מאומנות יכולות להיות מושפעות משמעותית אם תמצא את עצמך קרוב לפלאש.