יותר ויותר אנשים אוהבים פרקטיקות מזרחיות שונות, ומחפשים דרך להיפטר מחיי השגרה והיומיום. מדיטציה הופכת לגילוי אמיתי עבור רבים.
אנו יכולים לומר שמדיטציה היא מצב של תודעה טהורה נטולת תוכן. תודעתו של אדם מודרני גדושה בהשתקפויות קטנוניות לא משמעותיות, שטויות, היא דומה למראה מכוסה בשכבת אבק. רבדים אלה אינם מאפשרים לך לראות את השתקפות העצמי האמיתי והאמיתי שלך. אנשים רבים אפילו לא יודעים מי הם באמת. מדיטציה יכולה לעזור לך לצבור ידע יקר ערך זה, להתאבק ולהסתכל על ההשתקפות שלך.
מדיטציה, במובן מסוים, יכולה להיות מנוגדת לתודעה. המוח הוא קהל קבוע, אדם מנתח את רצונותיו, מנסה לשיטט מחשבות, זיכרונות, שאיפות. המוח של כל אדם מתפקד כל הזמן, אפילו בחלום, ומוליד חלומות וסיוטים. מדיטציה היא מצב שמאפשר לך להתעלות מעל הבל הבלתי קבוע הזה, לעבור את המסגרת הרגילה.
חוסר מחשבות, מהומה, שתיקת תודעה - זו מדיטציה. במצב זה ניתן להתקרב ככל האפשר להבנת איזו אמת מוחלטת. אי אפשר לגשת למדיטציה מנקודת מבט של היגיון, כי היא מתנגדת לה ואף מכחישה אותה. אנו יכולים לומר שאדם מבין מהי מדיטציה כאשר הוא מבין את הכזב של הביטוי הקדום "אני חושב, אז אני קיים."
ככל שהמדיטציה עמוקה יותר, כך מתברר שהאדם אינו מוחו. ברגע זה מופיעים רגעים של שקט מוחלט, שקט, תחושה של מרחב טהור מתעוררת. במצב זה יכול אדם לגלות מי הוא ומדוע הוא קיים. קשה למדי לאדם מודרני להיכנס למצב זה, לרבים לוקח שנים להגיע אליו, אך התוצאה כמעט תמיד שווה תרגול ארוך.
צריך להבין שמדיטציה אינה בשום אופן ריכוז. הרי כדי להתרכז, חייב להיות מושא ריכוז. המדיטציה מבקשת לנוע כמה שיותר מעצם הרעיון של אובייקטים, גבולות. במצב של מדיטציה לא יכול להיות גבול בין "אני" ל"עולם "או בין" מבפנים "ל"חוץ". ריכוז, בניגוד למדיטציה, גורם לעייפות ומנקז את הנפש. כל ריכוז הוא מצב שניתן להשיג רק לפרק זמן קצר. מדיטציה היא דווקא תהליך של שחרור מרעיונות קונבנציונליים על העולם, ותהליך זה אינו מתרחש ברמה מודעת, מבלי לערב את הנפש.
