מדידות מדויקות לא תמיד זמינות במהלך בישול יומיומי שגרתי. לכן, לפעמים זה מאוד שימושי לדעת, למשל, מה הנפח של כוס רגילה.
נפח כל כלי נמדד בליטר; מיליליטר משמש לכוס מטבח רגילה.
גָבִיעַ
כוס היא אחד האמצעים הפופולאריים שעקרות בית משתמשות בהן באופן פעיל בתהליך הבישול, יחד עם כפיות וכפות. לכן, במתכונים רבים, נפח הנוזל המדוד הנדרש למנה מסוימת נקבע בדיוק בכוסות.
צריך לזכור שלמרות המגוון הרחב של סוגי המנה שניתן למצוא כיום בחנויות לחומרי בניין, אנחנו מדברים על כוס פנים סטנדרטית עשויה זכוכית. זה הופיע במטבחים של אזרחים רוסים עוד בשנים הסובייטיות, אולם גם כיום ניתן לרכוש אותו ללא שום קשיים מיוחדים בשום חנות כלים. גם אם אינכם מתכננים להשתמש בו למטרתו המיועדת - לשתיית תה, קפה או משקאות אחרים, זה עשוי להיות שימושי עבורכם בדיוק כמדד נפח.
נפח זכוכית
הדרך הסטנדרטית למדוד את נפח כלי השיט היא לבצע מדידה זו עם מים. זה גם נוח מכיוון שבגלל הצפיפות הנמוכה יחסית בהשוואה לכמה נוזלים אחרים, הערכים הנומינליים למשקל ונפח המים זהים בדרך כלל.
כתוצאה מהמדידות שנעשו, די קל לגלות שכוס זכוכית מגוונת הממולאת בדיוק לשפה, שלעתים מכונה סיכון, תהיה בנפח של 200 מיליליטר. אם תשפוך אותה למעלה, נפח הכוס הכולל יהיה 250 מיליליטר.
כאשר מודדים את נפח הנוזלים האחרים בכוס, יש לזכור כי היחס בין נפח למסה בהם עשוי להיות שונה בהשוואה למים. לכן, מספר נוזלים צפופים יותר: לכן, לאחר שמילאתם את הכוס לשוליים, תקבלו כמות נוזלים, שנפחה עדיין 200 מיליליטר, אך המשקל מעט יותר מ- 200 גרם שנפח כזה של מים שוקל.
לדוגמא, תקבלו תוצאות כאלה אם תמלאו כוס לשפה בנוזלים כמו דבש, שמשקלו 265 גרם לנפח נתון, חלב מרוכז, שמשקלו 360 גרם, שמנת חמוצה שמשקלה 210 גרם. ונוזלים הקרובים למים בצפיפות ישקלו כמעט זהים, למשל חלב, חומץ וכדומה. לכן, עליכם לעקוב בקפידה איזה סוג אמצעי מסומן במוצר מסוים, נמדד בכוס, במתכון, כדי לא לטעות בכמות הנכונה ולא לקלקל את המנה המוגמרת.
