סוציאליזציה של הפרט היא תהליך האינטראקציה שלו עם החברה, במהלכו הפרט מטמיע את החוויה החברתית. אדם יוצר מערכת של ערכים, ידע, נורמות התנהגות, המאפשרת לו לממש את יעדיו, לקיים אינטראקציה מוצלחת עם אנשים אחרים ולהשפיע על החברה.
האופי הדו-צדדי של החיברות
בדרך כלל, סוציאליזציה מובנת כתהליך כניסתו של האדם לחברה, הטמעת חוויה חברתית וגיבוש כיווני ערך אישיים באמצעות אינטראקציה עם אנשים אחרים. מהצד הזה, סוציאליזציה חשובה לאדם, משום שהיא מסייעת לו להרגיש כמו אדם מן המניין, לגלות את הפוטנציאל לפעילויות מועילות, להבין את המטרות והאינטרסים שלו ובסופו של דבר להרגיש בנוח בחברה.
הצד השני של סוציאליזציה הוא רפרודוקציה של חוויה חברתית על ידי הפרט, המתרחשת עקב פעילות חברתית פעילה. הידע והמיומנויות הנרכשים אינם נותרים "מטען" בלבד, הם מועברים לדורות הבאים של אנשים חברתיים. ממצב זה, סוציאליזציה שימושית לחברה - בזכותה היא מתפתחת ומקבלת יותר ויותר חברים פעילים חדשים.
השלבים העיקריים של החיברות
סוציאליזציה אנושית מתפתחת בכמה שלבים. חיברות ראשונית מתרחשת בילדות, כאשר המשפחה היא המקור העיקרי לחוויה חברתית עבור הילד. ערכים משפחתיים שמוטמעים מלכתחילה, בזכות המשפחה הפרט נכנס בהדרגה לקהילות חברתיות אחרות. סוציאליזציה משנית מתרחשת לאורך שארית חייו של האדם והיא מונחת על תוצאותיה הראשונית.
הודות לחיברות משנית, הפרט מתחיל להחשיב את עצמו כחלק מקבוצה חברתית: דתי, פוליטי, מקצועי וכו '. גם אם אדם אומר על עצמו: "אני אוהב לראות כדורגל", "אני אוהב ללכת לבית המרחץ עם חברים", "אני משחק במשחקים מקוונים" - זה גם מעיד על סוציאליזציה מוצלחת שלו בקבוצות חברתיות שונות (במקרה זה, בקבוצות אינטרס).
חוויה חברתית בדרך כלל שימושית לאדם ויש לה ערך מעשי, אך היא יכולה גם להכביד עליו. ואז מתבצעת חיברות מחדש - החלפת עמדות וערכים ישנים עם חדשים. העיקר בתהליך זה הוא שאדם יידע באילו ערכים חדשים להתמקד, אחרת חיוב מחדש לא ילך בדרך הטובה ביותר, מה שגורר הפרות שונות (משפטיות וחברתיות) מצד הפרט. השלב האחרון הוא דיסוציאליזציה. תהליך זה מתרחש מרגע סיום פעילות העבודה (פרישה) ועד לסוף חייו של הפרט. המעגל החברתי שלו מצטמצם בחדות, והאינטראקציה עם חברים אחרים בחברה הופכת לבעייתית.
