כולם יודעים היטב שבאלף-בית הרוסי יש שתי אותיות שאינן מתכוונות לצליל, אינן יכולות להתחיל מילים ולהיות באותיות רישיות. כמובן שמדובר בסימנים רכים וקשים. לא במקרה אותיות אלה מכונות "סימנים": השימוש בהן מסייע להעביר נכון את צליל המילים. בעזרת סימן רך, בנוסף, נוצרות צורות דקדוקיות של מילים הקשורות לחלקי דיבור שונים. שקול את אפשרויות האיות של סימן זה.
הוראות
שלב 1
יש צורך בסימן רך כדי לרכך את העיצורים הניצבים לפניו (לא בכדי הם קוראים לזה כך). זה יכול להיות באמצע ובסוף המילים: "פרוסה", "אורות", "נובמבר", "יוני", "מלח", "סוס". לפעמים כתיבת סימן רך עוזרת להבחין במשמעות: השווה את המילים "מדף - פולקה", "בנק - בית מרחץ", "פינה - פחם", "מזח - שומה". עם זאת, יש לציין שישנן מילים רבות בהן רכות העיצור הקודם אינה מסומנת בסימן רך: "עטיפת ממתקים", "פרוסה", "גשם", "מטריה", "ינואר". במילים כאלה, לרוב הרכות של עיצור נקבעת על ידי העיצור הרך שאחריו. סימן רך אינו נדרש בשילובים עם עיצורים רכים ולא מזווגים: "chk", "chn", "nch", "schn" ("עצת אדרה", "לילה", "סופגנייה", "עוזר"). היוצא מן הכלל כאן הוא האות "ל": תמיד יש להעביר את רכות העיצור הזה בכתב בעזרת "ב" ("חולה", "פעמון", "מניפה", "הרינג").
שלב 2
הסימן הרך משמש להפרדת עיצורים ותנועות בכתב "e", "e", "u", "I", "ו-". כמפריד, הוא משמש בשורש, בין השורש לסוף (אך לא אחרי הקידומת), הוא משמש במילים שמקורן בשפה זרה לפני התנועת "o" (מדליון, "מרק", " שיניון ").
שלב 3
איות מסורתי של הסימן הרך בצורות דקדוקיות של מילים בחלקי דיבור שונים נקבע על ידי מספר כללי איות. בשמות עצם, סימן רך משמש כאינדיקטור לצורת הטיה 3: "חפרפרת", "לילה", "שקט", "רעד". פעלים מחייבים את הכתיבה בכמה מקרים: בגוף 2 יחיד ("רחץ", "מהרו", "מרדף"); במצב הרוח הציווי ("חתוך", "מריחה", "ברזל"); בצורה בלתי מוגבלת ("חתוך", "הגן", "התפשט", "מתחרה"). סימן רך נדרש בסוף (5-20, 30) ובאמצע (50-80, 500-900) של שמות הספרות. הוא כתוב בכל הניבים המסתיימים בלחש (החריגים הם "כבר", "נשואים", "בלתי נסבלים").
