אנשים מקדישים לאהבה שירה, פרוזה, סרטים, מוזיקה. נראה לאנשים שרק האהובים יכולים להיות מאושרים. מדענים הרחק מרומנטיקה מאמינים כי אהבה היא תגובה כימית מורכבת המתרחשת בתוך גוף האדם. מטרת התגובה הזו היא לקדם הולדה.
אנתרופולוגית אמריקאית מכובדת, ד"ר הלנה פישר עובדת על נושאי אהבה מזה שלושים שנה. בהתבסס על תוצאות המחקר, ד"ר פישר מפרסם את עבודותיו המדעיות. עבודה כזו מתארת את טבע האהבה. לדברי המדען, אהבה היא תגובה כימית העוברת שלושה שלבים בהתפתחותה: צמא, משיכה והיקשרות.
צָמָא
הכל מתחיל בצמא, או ליתר דיוק, בכך שאדם פוגש בדרכו אדם מושך מהמין השני. נוצרת תגובה במוח ומשחרר הורמון תחביב מיוחד, פניל-אתילאמין. במקרה שהתחושה שלך תמצא תגובה, הורמון חזק עוד יותר בא להחליף: דופמין הוא מקור החלומות, האופוריה והמעשים המטורפים.
בהשפעת הדופמין אדם חווה נחשול גדול של אנרגיה. ההורמון מלהיב, גורם לך לחוות רגשות חזקים מאוד, מוחצים. מבחינת חוזקו ניתן להשוות דופמין לתרופה קשה. אנשים חווים הלם גדול, שלעתים משפיע על שארית חייהם. דופמין מסוכן במיוחד במקרה של אהבה שלא נענתה.
מְשִׁיכָה
המעבר מאהבה רומנטית לאינטימיות פיזית מאופיין בשחרור הורמון אחר, אוקסיטוצין. בהשפעת אוקסיטוצין, אדם חווה רגשות חזקים מאוד. נגיעה בגופו של אדם אהוב משגעת את המאהב, גורמת לו לשכוח מכל דבר.
ייצור האוקסיטוצין גדל בהדרגה. בנוסף להורמון זה, הגוף מתחיל לייצר אנדורפין - משכך הכאבים החזק ביותר שניתן להשוות את השפעתו עם השפעת המורפין. אדם חווה שלווה ליד אדם אהוב. מנקודת מבטה של הפסיכולוגיה, תקופת שחרור האנדורפין היא שיאה של אהבת האדם.
יישום
על מנת שרמת האנדורפין בדם לא תפחת, הגוף משתמש במולקולת "PEA". פעולתה של מולקולה זו מתבטאת בצורך לראות, לשמוע בן זוג, לגעת בו. במהלך תקופה זו, אוהבים ממש אינם יכולים להתרחק אחד מהשני ומתקשים מאוד לעבור את ההפרדה הכפויה.
מולקולה זו אינה עובדת זמן רב - תוך שנתיים עד 4 שנים. בסוף תקופה זו ייצור האנדורפינים נעצר והאהבה חולפת. לידת ילד מאריכה את התהליך הזה עד 7-10 שנים. מועד כזה נקבע מטבעו לאהבת האדם. למרבה הצער, רוב המשפחות מתגרשות בשלב זה.
אם אהבה הייתה רק תגובה כימית, אז לא זוג אחד היה עובר את קו שבע השנים במערכת היחסים שלהם. לאנשים שמכניסים רוחניות למערכת היחסים שלהם יש סיכוי טוב להתקדם לשלב של אהבה בוגרת. לא ניתן להסביר תחושות כמו סמיכות אינטרסים, הבנה הדדית, נכונות להקריבה עצמית על ידי שחרור חומרים כלשהם בגוף. ככל הנראה, אהבה איננה רק פיזיולוגיה, ומטרת התחושה הזו חורגת הרבה יותר מהכרח של הולדה. אהבה ניתנת לאדם על מנת שהוא יטהר את עצמו, יהפוך טוב יותר, אדיב יותר, ילמד לחיות לא רק למען עצמו, אלא גם למען אחרים.
