בדיחות הם סוג מיוחד של פולקלור, בתוכנם הם קרובים לפתגמים ואמרות. הם יכולים להיות בצורה מחורזת או סיפורית. הם משמשים לעתים קרובות בדיבור כדי לתת לסיפור נימה קומית הומוריסטית.
העושר האמיתי של האנשים הוא היצירתיות שבעל פה. זה התחיל להצטבר ולהעביר מדור לדור הרבה לפני הופעת הכתיבה. אנו עדיין משתמשים באוצרות אמיתיים של חוכמה עממית בדיבור - בדיחות. אלה משפטים קטנים המכילים מחשבה מרוכזת, לפעמים בעלת אופי הומוריסטי.
הרבה ביטויים כאלה מבוטאים כשאנחנו מזמינים אורח לשולחן. וזה שאיתו אנו יושבים לעתים קרובות לשולחן הופך לחבר אמיתי עבורנו, אם לשפוט על פי המשפט: "אכלנו איתו יותר מקילו מלח אחד." בדיחות עממיות מעשירות את הדיבור שלנו, הופכות אותו למעניין עבור בן השיח, מדויקות, מסומנות וחינניות.
מילת עם מלמדת
אבותינו הבינו היטב שגידול ילדים מחייב בחירה נכונה של מילים המופנות אליהם. נאום של מבוגר היה אמור לתפוס את בני הנוער, למשוך את תשומת ליבם ולעורר רגשות הדדיים. האבות הקדמונים הצליחו לרכז את חוכמת הדורות בביטויים שחיים ורלוונטיים עד היום.
אמירות פתגמים הקשורות להיבטים שונים בחייו של האדם. אתה מקנא במי שגר בארץ זרה - "אל תעזוב את אדמת ההורים שלך - אל תסתלק", אתה ממעיט בערך באויב בקרב - "אל תעשה את האויב שלך לכבשה, אלא תעשה זאב." כך הועלתה חוכמה עולמית פשוטה אך כה חשובה מגיל צעיר.
בקרב האנשים הבחינו כי הערה שנשמעה בצורה שובבה וקלת דעת משפיעה על אדם בצורה יעילה הרבה יותר. ראשית, זה לא כל כך פוגעני, ושנית, זה גורם לך לחשוב על החסרונות שלך. כך הופיעו בדיחות, שנגעו גם בהיבטים המגוונים ביותר של האדם. "אתה ישן, אתה ישן, אבל אין לך זמן לנוח," אמרו לעצלן ולעצלן. ואין צורך לנזוף ולנזוף, הכל ברור.
טיפוח ילד
עכשיו ספרים ואינטרנט פותחים בפנינו הזדמנויות רבות למצוא חרוזים, ביטויים מחורזים שיהיו מעניינים את הילד והוא רוצה לחזור עליהם. ולפני מהפה לפה הם עברו פסטושקי ושעשועים שנועדו לתינוקות. שירי הבדיחה היו קצרים ונגעו בנושאים שילד יכול להבין: חתול, עז, חודש, סבתא, זר.
בהרכב מיומן, הם פיתחו את מכשיר הדיבור של הילד וכעת הם נותרים רלוונטיים ומשמשים לעתים קרובות אמהות.
והילדים התבדרו בחרוזי ילדים, בדיחות, שהורכבו עם חוש הומור טוב ומלאים חיוביים. היצירתיות של אבותינו עשירה ורבת פנים, היא נוגעת בנשמתם של מבוגר וילד, אולי בגלל זה היא נותרת מבוקשת בזמננו.
