אינטרטקסט הוא אינטראקציה דיאלוגית של מאמרים, קורלציה של טקסט מסוים עם אחר, מה שמבטיח את גילוי המשמעות הנחוצה למחבר. זוהי השיטה והסוג העיקרי לבניית יצירת אמנות במודרניזם ובפוסט-מודרניזם. מהותו נעוצה בעובדה שהטקסט נוצר מתוך זיכרונות וציטוטים ליצירות אחרות.
הגרסה המקורית של "הדיאלוג בין הטקסטים" שייכת לפילוסוף ולהוגה הרוסי, התיאורטיקן של האמנות האירופית בכטין מיכאיל מיכאילוביץ '. כיום משתמשים באינטרטקסטואליות באופן פעיל בטקסטים ספרותיים ומדעיים.
הופעת המונח
המונח אינטרטקסטואליות הוצג בשנת 1967 על ידי החוקרת והתיאורטיקאית של פוסט סטרוקטורליזם ג'וליה קריסטבה. הוא שימש לציון המאפיין הכללי של טקסטים, המורכב מנוכחותם של יחסים מסוימים המאפשרים לחלקים בטקסט להתייחס זה לזה. יתר על כן, הקישורים יכולים להיות מפורשים או מרומזים.
הופעתו של מונח זה והופעת התיאוריה דווקא בסוף המאה העשרים אינן מקריות. התפתחות התקשורת, הזמינות המוגברת של אמנות וחינוך המוני הובילו לסמיוטיזציה חזקה של חיי האדם.
אם אתה מצליח להמציא משהו חדש, אז זה עדיין צריך להיות קשור למה שהומצא קודם. אם אין דיבורים על חידוש, אז קשר כזה מראה את מהימנות המידע, אמינותו ותוקפו. אמנות ותהליכים עכשוויים רבים אחרים הופכים ליותר ויותר אינטרטקסטואליים.
צורות ופונקציות
ישנן שלוש צורות עיקריות של אינטרטקסט:
1. הצעת מחיר. זהו הפורמט העיקרי של מאמרים מדעיים אינטרטקסטואליים מודרניים. הוא מייצג שברים מסומנים של טקסטים שנכתבו בעבר.
2. מכירה חוזרת עקיפה. לא לוקחים מילים ואמירות ספציפיות, אלא רק קטעים והמשמעות העיקרית.
3. קישורי רקע לרעיון או לתיאוריה שפורסמו בעבר.
פונקציות אינטרטקסט:
1. אותנטי. מאפשר לך לקבוע את מקור ההצהרה המדויק. מציין את תקפות המידע ואמינותו.
2. יצירת טקסט. אינטרטקסט מאפשר לך ליצור בסיס משמעותי לחומר.
3. הסברה. בוחר ומעביר כל מידע ומידע.
המונח אינטרטקסט משמש להתייחס לגוף טקסטים המתפתח כל הזמן ברמה הווירטואלית, האידיאלית או הספרייה.
למעשה, כל טקסט הוא אינטרטקסט, מכיוון שאין מידע שמעולם לא הוזכר בעבר או שאינו קיים לפחות התייחסות אליו. ניתן להשוות את החומר לבד שזור בין ציטוטים והצהרות ששימשו בעבר.