המצאת הפקסימיליה היא הכשרון של הפיזיקאי האיטלקי ג'ובאני קסלי. הפעם הראשונה בה אנשים שמעו על סוג זה של תקשורת הייתה בשנת 1855, ולאחר מכן ההמצאה להעברת תמונות מיידית עברה מספר שלבים של היווצרות ושיפור.
תקשורת פקסימיליה היא סוג של פוטוטוגרף המסוגל להעביר תמונה סטילס למרחק רב. סוג תקשורת זה התעורר בפיתוח תקשורת הטלגרף. כיום, תקשורת פקסימיליה לא איבדה את הרלוונטיות שלה, בגלל החסינות המוגברת שלה להפרעות שונות.
כשהופיעה תקשורת פקסימיליה
סוג זה של תקשורת הוקם בשנת 1855 באיטליה על ידי הפיזיקאי המוכשר ג'ובאני קסלי. הוא המציא מנגנון שהיה מסוגל להעביר תמונות שהופקדו בעבר על נייר עופרת. התמונה הוחלה בלכה מיוחדת, שהתאפיינה בדרגת מוליכות חשמלית נמוכה מאוד.
בשנת 1868 שופרה תקשורת הפקסימיליה. כעת התמונה נכתבה על הנייר הרגיל ביותר באמצעות ספירלה, שכוסתה בצבע. במאה העשרים האחרונה תקשורת פקסימיליה זכתה לפופולריות ושיפור עוד יותר, הודות להופעתה של רשת רחבה של קווי תקשורת, גילוי האפקט הפוטואלקטרי והופעת צינורות ואקום.
פקס עוד היום
כיום, תקשורת פקסימיליה מבוקשת לא פחות בתחומי פעילות שונים מאשר במאה האחרונה. כיום משתמשים בתקשורת פקסימיליה:
- להעברת פוטותרמות;
- להעברה מדויקת של דפי עיתון ואיורים משלימים;
- להחלפת מידע על הייצור;
- להשיג נתונים מהימנים וקריאים מתחנות החלל.
להפעלת תקשורת מסוג זה משתמשים במשדר, מקלט וקו התקשורת עצמו. לכן, העברת התמונה מתבצעת באמצעות מכשיר מיוחד, או במילים פשוטות באמצעות פקס. הראשון הוא משדר הפקס, המפצל את התמונה המשודרת לתמונות קטנות רבות (פרטים). לפיכך, התמונה הגרפית מומרת לזרם חזק של דחפים חשמליים. יתר על כן, דחפים חשמליים עוברים דרך קו התקשורת (זה יכול להיות קו טלפון רגיל). המרה מתבצעת שוב בנקודת הקבלה, הפעם בכיוון ההפוך. זה מייצר עותק מוחלט של התמונה הנדרשת.
לפיכך, ניתן לראות שתקשורת פקסימיליה הופיעה לפני זמן רב, אך בכל זאת שימשה להשגת אותן מטרות כמו היום.
