אמנה אמיתית בחוק הרומי נקראת הסכם, שמסקנתו מרמזת על העברת דבר מסוים מאחד הצדדים למשנהו. בשונה מהסכמים בלתי פורמליים פשוטים, להסכם אמיתי יש עילות מסוימות לכניסה לתוקף, והוא קובע גם את חובת אחד הצדדים להחזיר את הנכס שקיבל קודם לכן.
אמנה במשפט הרומי
במשפט הרומי אין הגדרה מפורשת וברורה של חוזה כסוג של התחייבות. עם זאת, מהמאפיינים של חוזים בודדים, ניתן לקבוע כי כל חוזה הוא בעיקרו הסכם בין שני צדדים שיש לו השלכות משפטיות.
חוזים אמיתיים נבדלו מכל האחרים בפשטות סדר היישום. לא נדרשו שום פורמליות לסיומם. זה היה מספיק שהסכם ודבר יועברו מאחד הצדדים למשנהו.
המאפיין השני של חוזים אמיתיים היה שהם מעולם לא היו מופשטים, הם תמיד יושמו רק על בסיס מסוים.
במשפט הרומי הייתה חשיבות רבה לארבעה סוגי חוזים: משכנתא, הלוואה, הלוואה, אחסון.
חוזה אמיתי
חוזה אמיתי הוא חוזה הקובע חובות שקבעו הצדדים באמצעות העברת דבר. היו כמה סוגים של חוזים אמיתיים:
הסכם משכנתא
סוג זה של חוזה התאפיין בכך שהדבר הועבר על ידי החייב לנושה תמורת סכום כסף מסוים שהתקבל מהנושה. אם סכום כסף זה לא הוחזר במועד, אז החייב איבד את הדבר שהועבר לנושה, והוא הפך לרכושו של האחרון. התחייבויות הנושה כללו יחס קשוב וזהיר לדבר, שכן ניתן היה להחזירו לחייב במקרה של תשלום החוב.
הסכם הלוואה
סוג זה של חוזה התאפיין בכך שאחד הצדדים (המלווה) העביר לצד השני (המלווה) דבר לשימוש חופשי למשך זמן מה. מאוחר יותר, הצד המקבל היה חייב להחזיר את הדבר בתום תקופת השימוש בשלמותו. הלווה היה אחראי באופן מלא על בטיחות הפריט שהתקבל. היוצאים מן הכלל היו מקרים שדבר נפגע בתאונה.
ההלוואה בהסכם זה ניתנה לזמן מוגדר בהחלט, אך היה גם סוג של הלוואה שניתן היה לספק "על פי דרישה". היא כונתה הרעועה.
הסכם הלוואה
בחוזה מסוג זה, אחד הצדדים (המלווה) סיפק לצד השני (הלווה) דברים או סכום כסף מסוים. חובת הלווה הייתה כי עם תום תקופה קבועה מראש או על פי דרישה, עליו להחזיר את הדברים והכסף שצוינו.
הסכם אחסון
הסכם זה התאפיין בכך שאחד הצדדים (המפקיד) העביר לצד השני (המפקיד) דבר לאחסון חינם לתקופה מסוימת. הדבר לא היה צריך להיות שייך למפקיד, זה יכול להיות רכוש של מישהו אחר.
על פי הסכם זה, המפקד לא הפך גם לבעלים, לבעלים של הדבר, הוא שמר אותו רק לתקופה הנקובה בהסכם. לא הייתה לו שום זכות להשתמש בדבר הזה, להשכיר אותו או לשכור אותו. מכיוון שהחוזה היה ללא תשלום, המפקד לא נדרש לשים לב במיוחד לעניין זה. אך במקרה של נזק מכוון או נזק כתוצאה מרשלנות קשה, היה עליו לפצות על כל הנזק שנגרם לרכושו של מישהו אחר.
