במשך זמן רב אנשים חשבו כיצד להגן על מזון מפני קלקול. נושא זה התחיל להיות חריף במיוחד כאשר היה צורך ליצור עתודות לצבאות שיצאו לקמפיינים ארוכים וכן למסעות למקומות מרוחקים על פני כדור הארץ. הפתרון לבעיה זו היה המצאת מזון משומר ופחיות לאחסון.
כיצד הגיעה שיטת השימורים?
בסוף המאה ה -18 החליט נפוליאון בונפרטה לכבוש את אירופה. מסעות הכיבוש המתוכננים דרשו דרכים חדשות לאחסון מזון. ואז הודיע נפוליאון כי מי שימצא דרך לשמור על מזון טרי לאורך זמן יקבל פרס כספי איתן.
מומחים רבים התלבטו בשאלה זו, אך המוצלח ביותר היה השף קונדיטור והשף ניקולה פרנסואה אפר. הוא הגיע לרעיון שאם מכניסים מזון לאריזה אטומה ואז עוברים טיפול בחום, אז אפשר לאחסן אותם לאורך זמן רב.
ההשערה התבררה כנכונה. מוצרים שהוכנו בשיטה שהציעה עליון נשמרו זמן רב ולאחר פתיחתם התברר כי הם לא רק מתאימים לצריכה, אלא גם באיכות גבוהה מאוד. לאחסון מזון, צנצנות קרמיקה או זכוכית משומשות עליונות, שהיו סגורות הרמטית. שיטת השימורים שהמציא עליון הצילה את חיילי צבא נפוליאון מהמון בעיות בהכנת המזון שהתעוררו במהלך מסעות צבאיים.
ב- 1809 העניק נפוליאון פרס עליון בפרס כספי והעניק לו את התואר "מיטיב האנושות".
המצאת פחית הפח
לאחר מכן, שיפר האנגלי פיטר דוראנד את המצאתו של עליון. בשנת 1810, הוא רשם פטנט על פחיות בעיצוב משלו. מיכלים כאלה לאחסון שימורי מזון היו הרבה יותר נוחים מכלי זכוכית וקרמיקה.
כמובן, הפחיות הראשונות היו שונות משמעותית במראהן מהמודרניות. למיכלים האלה היו קירות עבים מאוד; המשטח הפנימי שלהם היה מכוסה בפח. הם נעשו בעבודת יד, ומכסה הצנצנות לא היה נוח במיוחד. הם פתחו קופסאות שימורים כאלה בפטיש ובאיזמל.
עם הזמן הפכה אמריקה למרכז תעשיית השימורים. שם החלו לייצר מכונות מיוחדות שעליהן ניתן להכין פחיות בצורה אוטומטית. כבר בעשור השני של המאה ה -19 ייצרו המוני דגים ופירות בארצות הברית. כאן הפח יכול לרכוש את המראה המוכר שלו, המוכר לכולם כיום.
מעניין שהאמריקאים חשבו להמציא את פותחן הפחיות רק באמצע המאה ה -19.
בשנת 1870 הופיע בית השימורים הראשון ברוסיה. הוא ייצר כמה סוגים של שימורי מזון, שנועדו לצרכי הצבא. בקר מטוגן, דייסה ובשר עם אפונה סגורה בפחיות היו פופולריים מאוד בקרב הצרכנים.
